אבא קובנר – ניצול שואה, ממנהיגי המחתרת בגטו וילנה, משורר ופרטיזן – כתב לימים על החזרה לחיים:
"אותם אנשים, ניצולי השואה, יכלו גם להשתקע מתוך השלמה של אין-אונים ולנסות לשקם את הריסותיהם במקום שהיו. לא היה מופלא מדעתי, אילו אותו ציבור היה הופך לחבר שודדים וגנבים ורוצחים, ואז אולי הם היו גם הכי הומניים והכי צודקים שיכולים להיות בעולם".
דבריו אלה של קובנר משקפים את התפעמותו מכוחות השיקום והיצירה של הניצולים. ואכן, העובדה שלאחר הסבל והטראומות שהיו מנת חלקם בשנות השואה היה בכוחם להתפנות לבנייה וליצירה אינה מובנת מאליה.