בערב הזה איננו לבד. בליבנו חיים שישה מליון מבני עמנו. אנחנו עיניהם הזוכרות. אנחנו קולם הזועק. מעיניהם המתות אל עינינו הפקוחות זורמים מראוֹת האימה. וכפי שהיו - כך יִזָּכרוּ.
בעינינו צרוב חזָּיוֹן צעדת המוות של 3,002 היהודים ממחנה בּוֹר בּסרבּיה, והדרכים הזרועות בדם, בהרוגים, בטליתות הקרועות, בתפילות שלא נענו. למול עינינו הדומעות ניצבות עדיין שורות היהודים במחנה מיידנק שהוצאו מהביתנים השׁכּם בבוקר, ובעוד הרמקול מנגן מוסיקת ריקודים, הם נוֹרוּ בתוך בורות. באוזנינו הוֹמה רעֲשׁן המחריד של רכבות המשלוח לטרבלינקה, ובתוכן האמהות שלנו, האבות שלנו, הסבים והסבתות. אלה הילדים שלנו, שלא זכו ליַלדוּת. אנו רואים אותם לפנינו. את צחוקם הראשון של התינוקות ואת דמעתם האחרונה של ההורים.
הנאצים הפכו את האנטישמיות לחרֹשׁת השמדה. ופסקו שעמם הוא "דויטשלנד אובּער אָלעס -" עַם עליון, ואילו עמים אחרים הם "אונטר- מענְטש", תתי – אדם. לפני שבעים שנה, במאי 1941, התחילו הגרמנים לארגן את יחידות הרצח. וחודש לאחר מכן, החלו יחידות אלו ברצח ההמוני השיטתי בשטחי ברית המועצות, שהתפשט לכל עבר, ונעזר במשתפי הפעולה במדינות אחרות.
אנו זוכרים את :
באבי יאר ,
פּוֹנַאר ,
בּוֹגדַה-נוֹבקה ,
יַאסֶ -נוֹבַאץ,
רוּמבּוּלה ,
ומאות בורות הריגה נוספים .
היינו לבדנו. ללא מדינה משלנו. מפציצי בעלות הברית שחלפו מעל אושוויץ-בירקנאו לא הטילו ולו פצצה אחת על מתקני הרצח ההמוני. השואה קבעה סופית, שאין תחליף לבית משלנו . אין ממלא מקום לצבא הגנה לישראל. היום הקימונו בית משלנו. היום יש לנו צבא מעולה שהעולם למד לכבדו. יש לנו משטר דמוקרטי היודע להתגונן כראוי וּלשׁחר שלום כדרוש. זו תשובתנו לצורר. לכל צורר. גם לאחר השואה קיים עדיין משטר שראשיו הם מכחישׁי שואה ומסיתי שואה לעיני כל. זה צריך לעורר חלחלה בקרב כל אדם, וזעזוע בכל מצפון. הצמרת הפָנָאטִית של איראן היא סכנה לעולם כולו. לא רק איום על ישראל. היא סכנה לכל בית. בכל אתר. סכנה אמיתית לגורל האנושות. מדינות העולם הכריזו שהן לא ישלימו עם נשק גרעיני בידי איראן. הן עומדות עכשיו במבחן התחייבותן .
נכבדיי, אנו, בני העם היהודי, היינו קורבנות של גזענות, רדיפות ואפליות, אבל מעולם לא זנחנו את המצווה לכבד כל אדם. שכן כל אדם, לפי מסורתנו, נברא בצלם אלוקים. האפלה לא סִנְווּרָה את עינינו. וגם בעולם חשוך, שאפנו ונשאף להיות אור לגויים. כי זוהי המשמעות של מדינה יהודית: להגן פיסית על עמנו, ולהגן מוסרית על מורשתנו. כל אזרחי ישראל, ללא הבדל דת וגזע יודעים שישראל היא, הייתה, ומחויבת להיות, הארץ האנטי- גזענית ביותר בעולם. ישראל היא ההנצחה ההיסטורית לקורבנות השואה. היא הקרקע להגשמת חלומותיהם. חלומותיהם של מיליון וחצי ילדים שנרצחו בטרם טעמו חיים. ילדים שנולדו כאן, חופשיים וזקופים, הם הגשמת חלומן הנרצח של אמהות שנרצחו כשילדיהן בזרועותיהן. כיתה בבית ספר בישראל, היא חלומו של יאנוש קורצ'ק שליווה את תלמידיו אל טרבלינקה. שכונה בישראל, היא הגשמת חלום לאלה שבאישון לילה, נלקחו אל כיכרות העיר, ואל הבית לא שבו. ישיבה שגרתית של הכנסת, היא הגשמת חלום החירות של מיליוני יהודים שדוכאו, שאזרחותם נשללה וחייהם קופדו. ישראל היא בגדר נס. מפני שניצולי השואה שבאו מהתופת המחרידה היו לבוני גאולה.
אזרחי ישראל, מחר תתעורר ישראל ליום חדש. אוטובוסים ייסעו. גברים ונשים יצאו לעבודה. חיילינו יתייצבו בעמדותיהם. ילדים ילכו לבתי הספר. הזיכרון יישמר. הבנייה וההגנה יתעצמו. ועמם גם היכולת הנפלאה שלנו לקוות ללא הפסקה. ליצור גם בכאב. לצפות ליום אביב - בימות סגריר. להאמין בתום שעולם טוב יבוא לנו. לשכנינו. לכל אדם באשר הוא אדם. נצח ישראל לא ישקר. והאדם ינצח.
