מכתבו של סרול שעיה קאלעז'יק

מכתב פרידה שכתב נגר יהודי בשם סרול שעיה קאלעז'יק, כ-10 חודשים אחרי מרד גטו ורשה, ב-15 בפברואר 1944, על גבי כרטיס עבודה מיוחד ליהודים ששימש אותו בתקופת הגטו. המכתב נכתב בפולנית וביידיש. התעודה נמצאה ב-1965 בין חורבות הגטו בידי לזר לוין והועברה בעמל רב לניו-יורק, שם היא נשמרה כל השנים.

אני עדיין חי. נגר, גרתי בוורשה ברחוב קרוכמלנה 14 דירה 40. יום 15.2.1944, עבדתי ברחוב חוצ'נסקה 8. אני עדיין חי. מחר אינני יודע.
אני כותב כאשר יהודים אינם קיימים עוד בוורשה. הייתי רוצה לראות את אשתי האהובה ושני ילדיי האהובים וערשיק יורק. אני תוהה אם עוד אראה אותם.
ימים קשים עוברים עלי. אני רוצה לחיות, אני מרגיש את הסוף.
קאלעז'יק

אם מישהו ימצא מה שכתבתי תפרסמו זאת בעיתון כדי שקרוביי, שאולי נשארו בחיים,
יידעו שבאותו הזמן הייתי עדיין בחיים.