• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

מחר יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסידי אומות העולם להנדריקוס ומרתה סנאפר ז"ל מהולנד

את האות יקבלו ילדיהם שיגיעו במיוחד לטקס מארה"ב

24 אוקטובר 2007

מחר (ה') 25.10.07 בשעה  13:00 יתקיים בגן חסידי אומות העולם ביד ושם טקס הענקת אות חסידי אומות העולם להנדריקוס ומרתה סנאפר ז"ל (Hendrikus & Martha Snapper) מהולנד. הטקס יתקיים במעמד משפחת הניצולים משפחת דה הרטוך מישראל, מזכיר ראשון בענייני תרבות של שגרירות הולנד בוד רלום (Bud Rellum), מנהלת מח' חסידי אומות העולם אירנה שטיינפלד ויו"ר הוועדה לציון חסידי אומות העולם שופט בית המשפט העליון (בדימוס) יעקב טירקל.

האות והמדליה יוענקו על ידי יו"ר הוועדה לציון חסידי אומות העולם השופט יעקב טירקל לילדיהם: יאן סנאפר, הנק  סנאפר, ג'ון סנאפר, הנס סנאפר וג'רלדין סנאפר,  שהגיעו לטקס ביד ושם במיוחד מארה"ב. הטקס יתקיים בשפה האנגלית.

סיפור ההצלה:

כשפרצה המלחמה בהולנד במאי 1940 היו הנדריקוס מרתה סנאפר בראשית שנות ה- 40 לחייהם. הם התגוררו עם ששת ילדיהם הקטנים ב- Naaldwijk, עיירה במערב הולנד. בזכות משרתו  במינהל המקומי  נתקל הנדריקוס  בשלב מוקדם בצעדים המפלים נגד היהודים:  רישום כל היהודים, הפקעת רכושם וסילוק הילדים היהודים מבתי ספר ציבוריים. בקיץ 1942 החל שלב חדש– הגירוש ל"מזרח" – לעבודות כפייה כביכול. הנדריקוס  החליט לפעול, הוא החל להיות פעיל בקבוצת מחתרת מקומית.  עד מהרה באו בני הזוג סנאפר במגע עם משפחת  דה הרטוך מרוטרדאם שקיבלה הוראה ללכת ל"מזרח", וחפשה נואשות אחר מקום מסתור. 

מקומות מסתור היו קשים להשגה שכן מתן מחסה ליהודים פירושו היה סיכון הפרט וסיכון המשפחה – לבני הזוג סנאפר היו ששה ילדים קטנים. אך חרף כל הסכנות, בני הזוג סנאפר החליטו לפתוח את דלתם. הנדריקוס  ומרתה קלטו את רוזה דה הרטוך, אם המשפחה, אשר הוצגה כמנהלת משק הבית של משפחת סנאפר בת ה- 8 נפשות. הם ארגנו את קליטת בעלה של רוזה לוי (לין), ואת בתם טרוס  Truusאצל השכנים. כמו כן אותרו  מקומות מסתור נוספים עבור יתר ילדי משפחת דה הרטוך: אני, אסתר, ז'אק וסלומון. נחישותם של בני הזוג סנאפר לא התערערה אפילו כאשר במהלך 1944, שוכנו בביתם כמה חיילים גרמנים. בני הזוג לא נכנסו לפאניקה, ואפשרו לרוזה להמשיך ולשהות בביתם. במצב העניינים שנוצר ניתן רק לשער באיזה לחץ היו השניים נתונים. למרבה המזל הזהות האמיתית של רוזה מעולם לא נחשפה, וכל בני משפחת דה הרטוך שרדו את המלחמה במקומות מחבואם השונים עד לשחרור במאי 1945.