מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

יד ושם אבל על מותו של גדול חוקרי השואה וממורדי גטו ורשה פרופ' ישראל גוטמן

01 אוקטובר 2013

הלילה (1.10.2013) נפטר גדול חוקרי השואה פרופסור ישראל גוטמן (90), שהיה ממורדי גטו ורשה, ניצול אושוויץ ומהדמויות הבולטות, החלוציות והמובילות בקרב ההיסטוריונים בעולם בתחום חקר השואה היהודית באירופה, והבכיר ביניהם בישראל. פרופ' גוטמן היה ממקימי מכון המחקר של יד ושם. פרופ' גוטמן חי בירושלים, אלמן, הותיר אחריו שתי בנות ושלושה נכדים. הלוויתו תצא מחר (ד') בשעה 15:00 מבית ההספד של קהילת ירושלים בגבעת שאול, ירושלים.

יו"ר יד ושם אבנר שלו: "מורי וידידי פרופסור ישראל גוטמן הטביע חותם עמוק על העשייה ההיסטוריוגרפית בישראל ובעולם, ותרם תרומה נכבדה וייחודית להטמעת המודעות ההיסטורית לגבי תקופת השואה ומשמעויותיה בקרב הציבור הרחב בישראל, ובמיוחד בקרב בני נוער. קורות חייו האישיים של פרופ' גוטמן – כמי שחווה על בשרו את אימי התקופה, לחם בגטו ורשה, נכלא באושוויץ והיה חבר המחתרת היהודית במחנה, שרד את צעדות המוות, והיה עד למתרחש – מוסיפים הרבה לעוצמתו הנדירה ולייחודו כחוקר, מחנך ומנהיג."

קורות חייו:
פרופ' גוטמן נולד בוורשה בשנת 1923, גדל בה והצטרף לתנועת השומר הצעיר. בימי הכיבוש הגרמני היה חבר בארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה והשתתף במרד. הוריו ואחותו הגדולה נספו בגטו ורשה. אחותו הקטנה, גניה, היתה בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק ונספתה בטרבלינקה בגירוש הגדול של קיץ 1942. גוטמן היה חבר במחתרת היהודית בוורשה ובארגון היהודי הלוחם בעת מרד גטו ורשה, ואף נפצע בעת המרד, בקרב מול חיילים גרמנים, ואיבד את עינו. לאחר מכן היה גוטמן אסיר במחנות הריכוז מיידנק, אושוויץ ומאוטהאוזן. לאחר השחרור היה פעיל בקרב שארית הפליטה, וייסד את קיבוץ "אביב" בסנטה דה ליאוקה באיטליה. ב-1947 הוא עלה ארצה והצטרף לקיבוץ להבות הבשן. בשנת 1961, הוא ניצב על דוכן העדים בבית המשפט בירושלים שבו נשפט אדולף אייכמן. שם השמיע את עדותו לגבי התנסותו האישית בגטו ורשה ובמחנות מיידנק ואושוויץ. ב-1973 עבר להתגורר בירושלים, ועם סיום הדוקטורט שלו ב-1975 החל ללמד באוניברסיטה העברית, בה כיהן עד ליציאתו לגמלאות ב-1993, בין השאר כראש המכון ליהדות זמננו (1983-1986). פרופ' גוטמן שימש כפרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה (UCLA) בשנים 1980-1981. במקביל לכך, הוא הפך למוביל בעשייה המדעית-מחקרית ביד ושם: ממקימי המכון הבין- לאומי לחקר השואה של יד ושם, כראש המכון (1993-1996) וכהיסטוריון ראשי (1996-2000). משנת 2000 ועד למותו שימש כיועץ אקדמי ליד ושם. גוטמן כיהן גם כסגן יו"ר מועצת אושוויץ הבין-לאומית.

יו"ר יד ושם אבנר שלו:" לזכותו של פרופ' גוטמן הישג אקדמי-מחקרי, בעל השלכות חברתיות ותרבותיות מרחיקות לכת: מתן לגיטימיות ואף מרכזיות היסטוריוגרפית לזוית היהודית של השואה. פרופ' גוטמן הצליח לפנות 'מקום' במחקר בעולם לחוויות, לעמדות ולנקודות המבט של הקרבנות היהודיים בשואה, כדי שקולותיהם יזכו לתשומת הלב העניינית הראויה.בסוף שנות השבעים, משנקבע מעמדו המוביל כחוקר שואה ויהדות פולין, וממובילי 'אסכולת ירושלים' פנה פרופ' גוטמן לאפיק נוסף של פעילות: יצירת קשרי מדע פעילים בין חקר השואה הישראלי לבין המחקר בחו"ל. זאת עשה, בין היתר, דרך כנסי מחקר בין-לאומיים אשר, יחד עם הספרות שהתפרסמה בעקבותיהם, הפכו לפעולות מכוננות בעולם חקר השואה. מאמץ רב השקיע גוטמן בטיפוח קשרי מדע עם פולין, עוד בתקופתה הקומוניסטית. הפולנים קיבלו רבות מן הביקורות שלו והפכוהו לאורח מבוקש (אוניברסיטת ורשה אף העניקה לו דוקטורט לשם כבוד). פרופ' גוטמן קבע במחקר על גטו ורשה את מעמדו בחזית חקר השואה, וקנה לו מוניטין בינלאומיים. המחקר על גטו ורשה היווה נקודת מוצא להרחבת מעגל כתיבתו המחקרית של גוטמן לסוגיות יסוד שונות בתחום השואה בכלל: ההתנגדות, תנועות הנוער הציוניות, היודנרטים, עבודת הכפייה של היהודים, הַעמידה, יחסי יהודים- פולנים, ייחודה של השואה, הריבוד החברתי במחנות ועוד."

ממחקריו וספריו הבולטים: · יהודי ורשה 1939-1943: גטו, מחתרת, מרד – 1977, (מהדורה מורחבת ומחודשת, 2011)· ספר הלימוד פורץ הדרך: השואה ומשמעותה- 1983. כתב פרופ' גוטמן, ביחד עם פרופ' חיים שצקר, בהמשך שוכתב הספר ע"י פרופ' גוטמן ומשמש מאז להוראת השואה בבתי הספר העל-יסודיים העיוניים בארץ.· האנציקלופדיה של השואה, אותה ערך במחצית השנייה של שנות השמונים. זהו מפעל יסוד וציון דרך עולמי בחקר השואה. האנציקלופדיה ראתה אור ב-1990 באנגלית ובעברית, ותורגמה גם לגרמנית.· אושוויץ- אנטומיה של מחנה מוות (עורך בשיתוף מיכאל ברנבאום) (2003)· אלבום אושוויץ – סיפורו של טרנספורט (עורך) (2003)עמנואל רינגלבלום – האדם וההיסטוריון (עורך), (2006