בזהות בדויה, אצל משפחה קתולית בעיירה פלורנוויל בחבל לוקסמבורג שבמזרח בלגיה, אינגריד הפעוטה וסבתה רגינה שורדות במסתור 18 חודשים. מהורי הילדה, פלה וקרול דויטש, לא התקבל שום סימן חיים כבר יותר משנה. "אבא גאה מאוד שאינגריד שלו ילדה טובה וחמודה. נשיקות רבות וחמות, אבא'לה", כתב בגלויה האחרונה ששלח לקראת יום הולדתה הרביעי של אינגריד בחורף 1943, מעט לאחר שהגסטפו עצר אותו ואת פלה והם שולחו למחנה המעבר מכלן.
אינגריד ורגינה חוזרות לדירתן באנטוורפן בתחילת שנת 1945, לאחר שבלגיה שוחררה מעול הכיבוש הנאצי. ברבות הימים הן למדות על גורלם של הורי הילדה ומגלות את הנורא מכול: פלה וקרול דויטש שולחו בספטמבר 1943 ממחנה המעבר מכלן בטרנספורט 22B לאושוויץ, שם נרצחה פלה. קרול הועבר למחנה זכסנהאוזן ואחר כך לבוכנוולד, שם מת מאפיסת כוחות בדצמבר 1944.
כאשר חזרו רגינה בראונשטיין ונכדתה לדירה ברחוב קונסיאנס, הן נוכחו לדעת שהגסטפו רוקן אותה מרהיטים ומחפצי ערך ב"מובלאקציון", פעולת בזיזה שיטתית שמטרתה הייתה העברת הרכוש היהודי השדוד לגרמניה. למרבה הפלא נשארה בבית תיבת עץ גדולת ממדים, מלאכת מחשבת, מעוטרת במגן דוד ובמנורת שבעת הקנים. הכתובת החרוטה בתיבה בעברית ובאנגלית מורה כי בתיבה צ"ט ציורים לחמשת חומשי התורה, וכי את התיבה על תכולתה יצר במשך שנה שלמה, בתש"א-תש"ב (1941-1942), קרול דויטש. למרות העוצר ובאימת הרדיפות שקד הצייר דויטש על יצירה המצהירה בגאווה על זהותו היהודית ונתן אותה כמתנה לבתו בת השנתיים.
99 האיורים, בצבעי גואש מרהיבים, מתארים סצנות ודמויות מקראיות. בבחירת הצבעים ובאיקונוגרפיה הייחודית מתבטאות המקוריות והתעוזה של האמן. באיורים ניכרות השפעת האורנמנטיקה של סגנון "האר נובו" והשפעת הסגנון של אסכולת בצלאל שהכיר האמן בשנה שבה שהה בארץ ישראל ב-1936. שלא כמו אמנים אירופים רבים אחרים, קרול דויטש מצייר את הדמויות התנ"כיות בסביבתן הטבעית, בנופיה ובאורה המיוחד של ארץ הקודש.
קרול דויטש היה אמן אוטודידקט. בנערותו הוא קיבל חינוך יהודי אורתודוקסי, ובבגרותו שימש נשיא הקהילה היהודית בעיר הקיט אוסטנדה שבבלגיה, על חוף הים הצפוני, טרם הכיבוש הנאצי. ממכתבים שהתגלו בעת האחרונה, מתברר כי במסגרת תפקידו פעל בנחישות לשמירה על המסורת ולחיזוק החינוך היהודי. הוא חבר לחוג תלמידיו של האמן הבלגי הנודע ג'יימס אנסור וזכה להכרה בעיקר בשל ציורי דיוקנאות ונופים עירוניים בסגנון נאיבי. בסדרת איורי התנ"ך עסקה יצירתו בפעם הראשונה בנושא יהודי מובהק. הציורים גדושים בנושאים, בסמלים ובמוטיבים מהמקורות היהודיים, מפרדס הפשט, המדרש והסוד, ומלמדים על בקיאותו ועל הקשר שלו למורשת היהודית.
באיורי התנ"ך שהועיד לבתו, הותיר אחריו האמן קרול דויטש יצירה מלאת חיים שאינה אלא עמידה איתנה נגד כל מה שביקשו הנאצים להחריב - צוואתו הרוחנית של אב לבתו בתקופת השואה. אינגריד תרמה את האיורים ליד ושם, והצגתם במוזאון לאמנות השואה מעניקה לנו את האפשרות להתבונן ביצירה ייחודית זו על מרכיביה האמנותיים ולהיווכח בעוצמת כוחן של הרוח והמורשת היהודית.
יד ושם הוציא לאור פורטפוליו מהודר וממוספר של איורי התנ"ך של קרול דויטש, בתרומתו האדיבה של מיכאיל בזליאנסקי.
פורסם לראשונה במגזין יד ושם, ירושלים, #47 סתיו 2007
