ייוו"א, המכון למדעי היהדות (ייִדישער װיסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט), נוסד בברלין ב-1925 אך פעל בעיקר בווילנה. ייוו"א עסק באיסוף נכסי תרבות ובמחקר במדעי הרוח והחברה. פעילי ייוו"א תרגמו ליידיש יצירות תרבות למען היהודים דוברי היידיש, וכן אספו ושמרו חומרי ארכיון עבור חוקרי יהדות. ייוו"א שלח מתנדבים לעיירות במזרח אירופה, ואלה ביצעו מחקרים אתנוגרפיים ואספו מסמכים היסטוריים, יצירות ספרותיות וחפצי אמנות לשם מחקר היידיש וההיסטוריה והתרבות היהודיים.
ייוו"א פרסם מחקרים ביידיש עם תקצירים באנגלית, גרמנית ופולנית. בין פרסומיו המדעיים היו הסדרות "כתבים לכלכלה" ו"כתבים לפסיכולוגיה ופדגוגיה", ספרי היסטוריה ופולקלור, בהם ספרו של דובנוב תולדות החסידות (1931) וכן מונוגרפיות על סוציאליזם ועל עיתונות יהודית. בין החוקרים במסגרת ייוו"א לפני השואה היו ההיסטוריונים שמעון דובנוב ועמנואל רינגלבלום, שנרצחו בשואה.
לייוו"א היו מספר סניפים: בווילנה שכן מדור לפילולוגיה, לימודי בלשנות, ספרות ופולקלור. בברלין שכן מדור להיסטוריה, סוציולוגיה וכלכלה. בוורשה נועד לקום מדור לפדגוגיה-פסיכולוגיה, אך זה קם בסופו של דבר בניו יורק.
ייוו"א קיים מספר ועידות עולמיות. ב-1929 התקיימה בווילנה הוועידה הראשונה, במסגרתה נבחרו חברי הנהלה, ונערך טקס הנחת אבן הפינה לבניין החדש של המכון (בתצלום). בטקס נאם המחזאי, המשורר והסופר פרץ הירשביין. הירשביין, שהיה בן לחינוך הדתי המסורתי, החל בנעוריו ללמוד עברית ורכש את תרבות ההשכלה, אך עיקר פרסומו בא מיצירותיו ביידיש.
שנה קודם לכן רכש ייוו"א חלקת אדמה בשכונה יוקרתית מחוץ לרובע היהודי בווילנה לשם בניית בניין חדש עבור המכון. בשל המשבר הכלכלי העולמי עברו המשרדים לבניין החדש רק ב-1933. בספריית ייוו"א בווילנה היו למעלה מ-200,000 ספרים, בהם ספרי תווים של מוסיקה יהודית וכן עיתונות יידיש מרחבי העולם. המכון קיבל ארכיונים פרטיים כתרומות והחל לגבש מוזיאון לתולדות התיאטרון היידי.
ביוני 1941 כבשו הגרמנים את וילנה. בתקופה זו עברה הנהלת ייוו"א לניו יורק, שם פועל המכון עד היום. לווילנה הגיעו אנשי "מבצע רוזנברג" עליו פיקד אלפרד רוזנברג, מהאידאולוגים הנאציים הראשיים. חודש לאחר כיבוש וילנה החלו אנשי "מבצע רוזנברג" באיסוף אוצרות תרבות יהודיים. הם עצרו כארבעים אנשי רוח, תרבות ומחקר יהודים בווילנה. העצורים הצטוו לערוך רשימה של ספרים עתיקים וכתבי יד נדירים ולאסוף חומר זה על מנת שזה יועבר לגרמניה.
בראש העצורים שנועדו ליישם את "מבצע רוזנברג" בווילנה עמדו הרמן קרוק, מנהל הספריה בגטו, וזליג קלמנוביץ, מתלמידיו של דובנוב, שהיה פילולוג, חוקר ספרות יידיש ותרבות יהודית, וכן מנהל ייוו"א לפני הכיבוש. אנשי שירות הסדר בגטו וילנה כינו עובדים אלה "בריגדת הנייר" ("די פאפיר בריגאדע").
יחידת האיסוף עבדה בספריה של אוניברסיטת וילנה, מחוץ לגטו. הם הצטוו למיין את הספרים שהוחרמו, בהם ספרים מספריית סטראשון הידועה בווילנה. חלק מהספרים – כ-30% מהם - נועד להישלח לפרנקפורט, ואילו רובם נועדו למחזור במפעלי נייר. לא פעם מראהו של ספר קבע את גורלו: ספרים מרשימים נשלחו לפרנקפורט והשאר נשלחו למחזור. כתב קלמנוביץ:
ספרים לאלפים נשלחים לאשפה. החלק העברי יחוסל. מה שאפשר יהיה להציל, ינצל בע"ה. נמצא [שוב את החומר] כשנשוב [ונהיה] בני חורין.
חברי "בריגדת הנייר" הבריחו מספריות בווילנה ומבניין ייוו"א לגטו אלפי ספרים ועשרות אלפי מסמכים. המשורר אברהם סוצקבר הבריח לגטו מכתבים, כתבי יד וציורים, בתירוץ כי אלו חומרי בעירה לחימום. לא פעם נתפסו המבריחים וספגו עונשים. כתב סוצקבר:
בעבדנו במשך שנה וחצי במפקדת רוזנברג הגדולה, הצלנו, קבוצת חברים מהגטו, חלק חשוב מאוצרות התרבות הענקיים החבאנו בתוך קירות בנויים, קברנו בתוך מרתפים ומערות, באמונתנו כי קרוב היום בו יוצאו בחזרה על ידי אנשים חופשיים, לטובת העם ולטובת האנושות כולה. את כתבי היד והספרים החשובים ביותר היינו תוחבים אל מתחת לבגדינו ומכניסים לגטו. ... בכל יום הגנבתי לגטו אוצרות תרבות, ובכל יום לא ידעתי מה לעשות בהם. במעוני, אשר ברחוב סטראשונה 1 נמלאו הפינות – כתבי יד וספרים, תמונות ופסלים, אשר הצלתי מידי הגרמנים.
כשהתמלא ביתו החל סוצקבר להחביא ספרים ומסמכים אצל פולנים, במרתף בגטו, בספריית הגטו, בחללים מתחת לקורות עליית הגג בבניין ייוו"א ובמחבואים נוספים. אנשי "בריגדת הנייר" העבירו ספרים לבתי ספר יהודיים בגטו שפעלו באופן לא חוקי והבריחו למחתרת הפפ"א – המחתרת היהודית בגטו - ספרי הדרכה סובייטיים לבניית אמצעי חבלה. שישה מחברי "בריגדת הנייר" אף היו חברים במחתרת הפפ"א בלי ידיעת קלמנוביץ וקרוק, בהם סוצקבר ורוז'קה קורצ'ק. הם הבריחו לגטו כלי נשק ומכונת ירייה, ובניין ייוו"א היה נקודת מעבר להברחה. קלמנוביץ התנגד לפעילות המחתרת מחשש לגורלם של יושבי הגטו במקרה של חשיפת הפעילות.
רוב חברי הבריגדה לא שרדו, בהם קלמנוביץ. מיעוטם, בהם סוצקבר וקורצ'ק, ברחו ליערות לפני חיסול הגטו.
בתום המלחמה שבו סוצקבר וחבריו לווילנה ואיתרו מקומות בהם הוטמנו הספרים. בניין ייוו"א חרב בהפצצה ונשרף, ואתו האוצרות החבויים. הספרים שהוטמנו בספריית הגטו הועלו באש על ידי הגרמנים. עם זאת, מקומות מחבוא אחדים שרדו, בהם המחבוא בביתו של סוצקבר.
שנתיים לאחר המלחמה הועברו לסניף ייוו"א בניו יורק מסמכים ששדדו הגרמנים במסגרת "מבצע רוזנברג". אך לא כל החומרים ששרדו את המלחמה, שרדו גם את השלטון הקומוניסטי. 30 טונות של מסמכים ששרדו, נמצאו באשפה - אך הסובייטים שלחו אותם לגריסה. חלק אחר מאוספי ייוו"א נשדד על ידי הקג"ב. ועם זאת, בסוף שנות השמונים, ערב נפילת ברית המועצות, נודע כי מנהל הספריה בווילנה בתקופה הקומוניסטית הציל ספרים במקום להשמידם ואף קטלג אותם. בנוסף, בשנות התשעים הועברו חומרי המוזיאון היהודי בווילנה לייוו"א בניו יורק.
על סיפור הצלתו של מכון ייוו"א בווילנה.
על ייוו"א בתערוכת האינטרנט "ירושלים דליטא: סיפורה של הקהילה היהודית בווילנה".
ארכיון התצלומים של יד ושם, 3380/642
![המונים בעת הנחת אבן הפינה לבניין ייוו"א, אוקטובר 1939](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/1--3380_642.jpg "המונים בעת הנחת אבן הפינה לבניין ייוו"א, אוקטובר 1939")
