ב-1919 נוסדה בווילנה חברה להיסטוריה ולאתנוגרפיה יהודית בראשות שלמה אנ-סקי (רפופורט), סופר, משורר ומחזאי שיצר ביידיש וברוסית ונודע במחזהו "הדיבוק". החברה הקימה מוזיאון וארכיון, ופרסמה מחקר היסטורי על יהדות וילנה. בשנת 1924 ייסדה החברה את מכון ייווא, המכון למדעי היהדות (ייִדישער װיסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט).
אחרי מלחמת העולם הראשונה השתייכה וילנה לפולין, וייצוג היהודים בעירייה נקבע על פי משקלם היחסי באוכלוסיה. בווילנה היו כ-50,000 יהודים, למעלה משליש מתושבי העיר, ושיתופם בעירייה הקל עליהם להשיג הקצבות למוסדות תרבות, בהם ייווא. ב-1928 רכש ייווא חלקת אדמה בשכונה יוקרתית מחוץ לרובע היהודי בווילנה, לשם בניית בניין חדש עבור המכון. באוקטובר 1929 קיים ייווא ועידה מדעית עולמית בתחומי מחקריו, במסגרתה נבחרו חברי הנהלה ונערך טקס הנחת אבן הפינה לבניין החדש של המכון (בתצלום). בטקס נאם המחזאי, המשורר והסופר פרץ הירשביין. הירשביין, בן לחינוך דתי מסורתי, החל בנעוריו ללמוד עברית ורכש את תרבות ההשכלה, אך עיקר פרסומו בא לו מיצירותיו ביידיש. הוא הרצה על היידיש כשפה המקשרת בין היהודים בעולם כולו והביע תקווה כי ייווא ייסד אוניברסיטה וסמינר למורים ביידיש.
בשל המשבר הכלכלי העולמי עברו המשרדים לבניין החדש רק ב-1933. אנשי מכון ייווא עסקו באיסוף חומרי ארכיון, במחקר היסטורי ותרבותי עבור חוקרי יהדות, ובתרגום מחקרים ויצירות ליידיש למען הקהל הרחב של היהודים דוברי היידיש. מתנדבי ייווא יצאו לעיירות במזרח אירופה, ביצעו מחקרים אתנוגרפיים ואספו מסמכים היסטוריים, יצירות ספרותיות וחפצי אמנות לשם מחקר היידיש, תולדותיה ותרבותה.
בראשיתו היו בייווא ארבע מחלקות מחקר: היסטוריה יהודית; בלשנות, ספרות ופולקלור; כלכלה יהודית; ופסיכולוגיה וחינוך. ייווא פרסם מחקרים בנושאים אלה ביידיש עם תקצירים באנגלית, גרמנית ופולנית. בין פרסומיו המדעיים היו הסדרות "כתבים לכלכלה" ו"כתבים לפסיכולוגיה ופדגוגיה", ספרי היסטוריה ופולקלור, בהם ספרו של דובנוב "תולדות החסידות" (1931) ומונוגרפיות על סוציאליזם ועל עיתונות יהודית. בין החוקרים בייווא היו ההיסטוריונים שמעון דובנוב ועמנואל רינגלבלום, שנרצחו בשואה.
בספריית ייווא בווילנה היו למעלה מ-200,000 ספרים וכתבים, בהם ספרי תווים של מוסיקה יהודית וכתבי עת ועיתוני יידיש מרחבי העולם. המכון קיבל ארכיונים פרטיים כתרומות והחל לגבש מוזיאון לתולדות התיאטרון היידי.
ב-1935 קיים ייווא ועידה מדעית עולמית נוספת. ייווא קיים סניף בברלין, שעסק בהיסטוריה, סוציולוגיה וכלכלה, ותכנן להקים בוורשה סניף שיעסוק בפדגוגיה ובפסיכולוגיה, סניף שקם בסופו של דבר בניו יורק.
בספטמבר 1939 פלשו גרמניה וברית המועצות לפולין. וילנה נפלה בידי הסובייטים וכעבור חודש נמסרה לליטא. בתחילת 1940, בתגובה להתערערות היציבות באזור, החל מעבר ייווא לניו יורק. כיבוש ליטא על ידי ברית המועצות בקיץ 1940 והכיבוש הנאצי לאחר שנה הקפיאו את המשך מעברו של ייווא לניו יורק.
עם כיבוש וילנה על ידי הגרמנים ביוני 1941 הפכו אוצרות התרבות, המחקר והרוח היהודיים למטרה לביזה ולהשמדה על ידי אנשי "מבצע רוזנברג". אנשי המבצע בווילנה עצרו כארבעים אנשי רוח, תרבות ומחקר יהודים, בהם הרמן קרוק, מנהל הספריה בגטו, והמשוררים שמרק'ה קצ'רגינסקי ואברהם סוצקבר, והכריחו אותם לאסוף ספרים כדי להעמידם לרשות הנאצים. אנשי הרוח שנאלצו לציית לגרמנים, נאבקו על הצלת ספרים, כתבי יד וחומרי ארכיון, ואכן הצליחו להסתיר חומר כזה מעת לעת, אך רוב החומר הספרותי, המחקרי והארכיוני שהתקיים בייווא בווילנה לא שרד את השואה.
על מאבקם של אישי רוח ותרבות בווילנה לשימור אוצרות התרבות היהודיים, קראו כאן.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 3380/642
![המונים בעת הנחת אבן הפינה לבניין ייוו"א, אוקטובר 1939](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/1--3380_642.jpg "המונים בעת הנחת אבן הפינה לבניין ייוו"א, אוקטובר 1939")
