סנדל ורבקה גרינשפן היגרו מפולין לגרמניה בשנת 1911 וחיו בהנובר שבגרמניה. שם נולדו שלושת ילדיהם ברתה, מרדכי והרשל.
בסוף אוקטובר 1938 גרשה גרמניה הנאצית לפולין אלפי יהודים חסרי אזרחות גרמנית. בין המגורשים היו בני משפחת גרינשפן. ברתה ומרדכי אמנם נולדו בהנובר, אך היו בעלי אזרחות פולנית עקב מוצא הוריהם. משפחות שלמות נלקחו מבתיהן באישון לילה. המגורשים אולצו לחתום על מסמכים שבהם הם מאשרים כי הם עוזבים מרצונם ומשאירים מרצון את רכושם לגרמניה. רוב המגורשים אולצו לשהות בעיירת הגבול זבונשין שבפולין בתנאים קשים.
בעת הגירוש היה הרשל, האח הצעיר, בפריז. מזה כשנתיים התגורר אצל דודיו, אברהם וחוה גרינשפן. ימים מעטים לאחר הגירוש לפולין שלחה ברתה גלויה אל הרשל מאזור הגבול ותיארה ביאוש את מצבם הקשה של בני המשפחה. הרשל קרא ידיעות בעיתונות על מצבם הקשה של המגורשים, על מצוקתם ועל התאבדויות בקרבם. במחאה החליט להתנקש בחייו של פקיד בשגרירות הגרמנית בפריז. ב-7 בנובמבר 1938 כתב הרשל לדודו אברהם:
בעזרת השם [בעברית]... לא יכולתי לפעול אחרת. לבי שותת דם כשאני חושב על הטרגדיה שלנו ושל 12,000 היהודים. עלי למחות בדרך שכל העולם ישמע את מחאתי, וזאת בכוונתי לעשות. אני מבקש את סליחתך.
הרמן [הרשל].
(מובא בספרו של שאול פרידלנדר, גרמניה הנאצית והיהודים: שנות הרדיפות, ע' 314)
באותו היום ניגש גרינשפן לשגרירות גרמניה בפריז וירה בפקיד הגרמני ארנסט פום ראת. לאחר מכן הסגיר עצמו גרינשפן למשטרה. כבר למחרת, ב-8 בנובמבר, נשרפו מספר בתי כנסת בגרמניה, חלונות של חנויות יהודים נופצו, יהודים גורשו מבתיהם ועשרות יהודים שנכלאו מספר חודשים לפני כן במחנה הריכוז בוכנוולד נרצחו. (מרטין גילברט, ליל הבדולח, ע' 13)
ב-9 בנובמבר מת פום ראת מפצעיו. הגרמנים השתמשו בהתנקשות כתירוץ לביצוע פוגרום "ליל הבדולח". במאות ערים, עיירות וכפרים בכל רחבי גרמניה ואוסטריה נשרפו מאות בתי כנסת. מאות חנויות בבעלות יהודים נפרצו, נבזזו ונהרסו, וחלונותיהם נופצו. כך קרה גם במאות דירות פרטיות של יהודים. עשרות יהודים הוכו או נורו למוות. עשרות אלפי גברים יהודים נעצרו בבתיהם, לעיני בני משפחתם, נכלאו בתחנות משטרה מקומיות ומשם נשלחו למחנות ריכוז.
ב-12 בנובמבר כתב שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס בעיתון המפלגה "פולקישר ביאובכטר": "היהודי גרינשפן היה נציג היהדות. הגרמני פום ראת היה נציג העם הגרמני. בפריס ירתה אפוא היהדות בעם הגרמני. ממשלת גרמניה תגיב בדרך חוקית אבל בחומרה." (פרידלנדר, ע' 316)
על הקהילה היהודית הוטל תשלום קנס כספי גבוה בעוון אחריותה-לכאורה לרצח פום ראט. גרמניה הפקיעה את תשלומי הביטוח על הנזקים שנגרמו לעסקים היהודיים. איש מהיהודים לא קיבל פיצוי על הנזקים שנגרמו לרכושו או לעסקיו, ואף קהילה לא קיבלה פיצוי על שריפת בית הכנסת שלה.
במאי 1940 כבשה גרמניה את צפון צרפת וכוננה משטר משתפי פעולה בדרום צרפת. משטר זה, "משטר וישי", מסר לגרמניה את גרינשפן העצור. יוזף גבלס החל לתכנן משפט ראווה לגרינשפן כדי לטעון שגרינשפן השתתף בקשר יהודי להמיט מלחמה על אירופה. גרינשפן חיבל בתכנית זו בכך שבשנת 1942 סיפר על קשר הומוסקסואלי שלכאורה היה לו עם פום ראת, ולכאורה היתה זו עילת הרצח. המשפט לא החל וגרינשפן ככל הנראה נספה בשואה. נסיבות מותו אינן ידועות.
הוריו של הרשל גרינשפן נמלטו לברית המועצות ושרדו את השואה. בתם ברתה נרצחה בשואה. בנם מרדכי הצטרף לצבא האדום ולחם בשורותיו. ב-1948 הגיעו בני הזוג גרינשפן לישראל, שם התאחדו עם מרדכי, היחיד ששרד מבין ילדיהם. בשנת 1961 העידו במשפט אייכמן סנדל, אביו של הרשל (תמונה 99, שורה 2 מלמטה) ומרדכי, אחיו של הרשל (תמונה 66, שורה 11, משמאל).
ארכיון התצלומים של יד ושם, 2\2987
