ערב מלחמת העולם השניה היו בווינה, בירת אוסטריה, כ-175,000 יהודים, שהיוו כמעט 10% מאוכלוסיית העיר. בשישה החודשים שלפני מלחמת העולם השניה, ממרס עד ספטמבר 1939, נדרשו 13,600 משפחות יהודים בווינה לפנות את דירותיהן. דירות אלה הועברו ל"ארים" – אוסטרים נוצרים. היהודים אולצו לעבור ל"בתי יהודים" (Judenhäuser), מקומות מגורים צפופים שיועדו ליהודים בלבד.
לאחר כיבוש פולין בספטמבר 1939 עברו שלטונות וינה הנאצית מנסיון לפנות יהודים מבתיהם, לנסיון לגרש יהודים מהעיר. באוקטובר 1940 ביקש הגאולייטר של וינה, בלדור פון שירך, מהיטלר לאשר גירוש יהודים מווינה. בדצמבר נענתה הבקשה בחיוב. בווינה היו באותה עת כ-60,000 יהודים; כשני שלישים מיהודי וינה כבר עזבו אותה. רובם המוחלט היגרו אל מחוץ לאוסטריה והם חסרי כל, לאחר שרכושם הוחרם.
הלשכה המרכזית להגירת יהודים תחת פיקודו של אדולף אייכמן העבירה לקהילה היהודית את רשימת המועמדים לגירוש. על הקהילה הוטל להודיע ליהודים על מועד השילוח, לדאוג לריכוזם בבניין בית ספר ולספק להם מזון עד הגעתם ליעד בפולין.
ב-19 בפברואר 1941 יצאו מווינה ארבע רכבות גירוש ובהן 5,000 יהודים, והגיעו לקילצה שבפולין. באחת הרכבות היתה שרלוטה פירסט. ברכבת שבה גורשה שרלוטה היו 1,005 יהודים. רובם היו מבוגרים: גילם הממוצע היה 51 וכשליש מהם היו מעל גיל שישים.
רוב היהודים שגורשו באותו יום לקילצה הועברו אחרי זמן קצר למקומות אחרים באזור. כ-1,000 מהם נשארו בקילצה. נראה ששרלוטה היתה ביניהם. היהודים המגורשים מווינה שוכנו בבתים של משפחות יהודיות מקומיות. הם התקשו להסתגל לתנאי החיים בקילצה, לצפיפות הגוברת ולמכשול השפה, והתקשו להתערות בחיי היהודים המקומיים.
ב-7 במרס הגיעו לקילצה עוד 1,000 יהודים שגורשו מאזורים במערב פולין שסופחו לרייך השלישי. ב-31 במרס 1941 הוקם בקילצה גטו, ובו רוכזו גם היהודים שגורשו מווינה. באפריל נסגר הגטו ובו כ-30,000 יהודים.
בגטו פרצה מגפת טיפוס. באוקטובר 1941 נאסרה כניסת פולנים לגטו. עקב כך פסקה הברחת מזון לגטו, והרעב גבר. עד חיסול הגטו מתו כרבע מיושביו ממחלות, רעב וקור.
באפריל 1942 קיימו הגרמנים ועוזריהם האוקראינים והליטאים אקציה בגטו. ב-20 באוגוסט 1942 חוסלו רוב תושבי הגטו באקציה שלוותה ביריות וברציחות. יותר מ-18,000 יהודים גורשו מגטו קילצה למחנה ההשמדה טרבלינקה. 2,000-1,500 יהודים נרצחו במקום, בהם ילדים, נשים הרות, חולים, זקנים ויהודים שנמצאו מסתתרים בבנייני הגטו. כמה מאות יהודים הצליחו להימלט. האקציה נמשכה עד 24 באוגוסט. חלק מהכשירים לעבודה הושארו בגטו וכ-2,000 יהודים הועברו מהגטו למחנות עבודה.
בינואר 1943 נשלחו כ-150 יהודים מהגטו למחנה עבודה. במרס רצחו הגרמנים כ-40 מתושבי הגטו, רובם רופאים ובני משפחותיהם. במאי 1943 שולחו כ-120 יהודים מהגטו למחנה העבודה סקרז'יסקו-קמיינה. באותו חודש חוסל גטו קילצה אחרי סלקציה. כ-1,400 יהודים הועברו למחנות עבודה ובאוגוסט 1944 גורשו לאושוויץ.
על פי דף העד שמסר פריץ, שרלוטה שרדה את המחלות, הקור והרעב בגטו קילצה, וכן את האקציות בגטו באפריל ובאוגוסט 1942, ונרצחה עם חיסול הגטו במאי 1943. שרלוטה היתה בת 42 במותה.
בשנת 1957 מסר פריץ פירסט ליד ושם דף עד לזכר אשתו שרלוטה.
מתוך 5,000 היהודים שגורשו מווינה לקילצה, רק 18 שרדו את השואה.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 5255/12
