ערב כיבוש קובנה על ידי הגרמנים ביוני 1941 היו בה כ-37,000 יהודים. עם הכיבוש רצחו גרמנים וליטאים בירי אלפי יהודים בפורט השביעי, ליד העיר. באמצע אוגוסט 1941 נסגר הגטו בקובנה ונכלאו בו 30,000 היהודים ששרדו את הטבח.
הנהגת היהודים בגטו, היודנרט (שבגטו קובנה נקרא "אלטסטנרט"), ניסתה לסייע לקהילה ככל יכולתה. אנשי היודנרט הקימו לשכת עבודה כדי לספק עובדים לגרמנים, וכך למנוע חטיפות פתאומיות של עובדים מהגטו, חטיפות שלוו ברציחות המוניות. היודנרט היה אחראי על בתי המלאכה שהוקמו בגטו, ודאג בין היתר לתחבורה, היגיינה, שירותי בריאות, חלוקת מזון והסדרת מגורים.
בתצלום נראים, מימין, אברהם תורי (גולוב), מזכיר היודנרט בקובנה; פריץ גדיאל, מנהל מחלקת הגרפיקה של היודנרט בקובנה; ורודולף ולסונוק, עיתונאי שהיה פעיל מחתרת בגטו.
* * *
אברהם תורי (גולוב) היה עורך דין ופעיל ציוני. באוגוסט 1939 נשלח בתור ציר לקונגרס הציוני בז'נווה. לאחר כיבוש ליטא ועם הקמת גטו קובנה, היה תורי סגנו של אלחנן אלקס, יושב ראש היודנרט. תורי הבריח יהודים מהגטו עם הכומר ברוניסלובס פאוקסטיס, לימים חסיד אומות העולם. תורי כתב מדי יום ביומנו, ובו תיעד בהרחבה את הזוועות שראה מיום הפלישה הגרמנית ביוני 1941 ועד היום בו ברח מהגטו, במרס 1944. ליומן צרף תורי מסמכים שאסף. מכיוון שסבר שלא ישרוד את המלחמה, הניח תורי את חלקי היומן בחמישה ארגזים, לכל ארגז צירף צוואה, ואת הארגזים טמן באדמה בשטח הגטו.
במרס 1944 ברח תורי מהגטו והצטרף אל אשתו פנינה ובתו שולמית, שהסתתרו אצל הליטאים יוזס יורקסאיטיס ואמו מריונה, לימים חסידי אומות העולם. בקיץ 1944, לאחר שחרור האזור בידי הצבא האדום, שב תורי לקובנה ומצא חלקים מהיומן. השלטון הסובייטי דרש ממנו את היומן, אך תורי ברח מערבה עם תנועת "הבריחה", הגיע לצ'כוסלובקיה וב-1947 הגיע לארץ ישראל. ב-1988 יצא לאור היומן בשם "גטו יום יום". תורי העיד במשפטיהם של פושעי מלחמה בליטא. יומנו - שיצא לאור גם באנגלית ובליטאית - שימש כראיה במשפטים. כתב היד המקורי נתרם ליד ושם.
* * *
פריץ גדיאל נולד בגרמניה ב-1910. הוא למד אמנות ועיצוב גרפי אצל האדריכל המפורסם לודוויג מיס ואן דר רוהה. עם עליית היטלר לשלטון בגרמניה, ברח גדיאל אל קרובי משפחתו בקובנה. בגטו היה מנהל מחלקת הגרפיקה של היודנרט. בין תחומי אחריותו היו יצירת סמלי המשרדים והמשטרה בגטו, בהם סרטי היד, סדנת בניית הצעצועים בגטו ועוד. גדיאל עיצב את הכרזה שפרסמה בגטו את הקונצרט הציוני שהתקיים ביולי 1943 ("קונצרט שכולו תכלת"). הוא יזם תערוכת יצירות אמנות של יוצרים מקרב תושבי הגטו, ובכך העשיר את חיי התרבות בגטו. הוא ביצע עבור הגרמנים עבודות רבות, כגון גרפיקה והעתקת יצירות אמנות עבור אוספיהם הפרטיים של הגרמנים. בעבודות אלה העסיק גדיאל יהודים חולים, קשישים ותשושים, שלא היו כשירים לעבודות הפרך בפלוגות העבודה שמחוץ לגטו, וכך הציל את חייהם.
עם חיסול הגטו ביולי 1944 נשלח גדיאל למחנה הריכוז דכאו. אשתו רנה סילברמן נשלחה למחנה שטוטהוף. גדיאל ואשתו שרדו, אך בנם בן השלוש רענן, אשר נולד בגטו, נרצח עם ילדים אחרים באחת האקציות בגטו.
פריץ ורנה גדיאל היגרו לארצות הברית והתגוררו בשיקגו. נולדו להם שתי בנות.
* * *
רודולף ולסונוק היה חייל בצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה וקצין בצבא הפולני לאחר המלחמה. עקב לחצים אנטישמיים הופסק שירותו כקצין, והוא הפך לפעיל פוליטי ועיתונאי. הוא יזם הוצאה לאור של עיתונים, וניצל את כשרון הכתיבה שלו ואת ידיעת השפות גרמנית, רוסית, פולנית ויידיש, כדי לעסוק בנושאים שאותם ביקש לקדם: הקמתה של אוטונומיה יהודית בליטא העצמאית וביסוס חזית יהודית-ליטאית מול האנטישמיות הלאומנית הליטאית ומול האנטישמיות הגזענית הנאצית.
לאחר כיבוש קובנה והקמת הגטו, נהגו הגרמנים לחטוף באלימות עובדים מהגטו לעבודת כפייה. במהלך חטיפות אלה נרצחו יהודים מעת לעת. היודנרט ביקש למנוע רציחות אלה, ולכן הקים מחלקה שסיפקה לגרמנים עובדי כפייה לפי דרישתם. ולסונוק היה עובד המחלקה שסייעה בארגון משלוחים של עובדי כפייה לבניית שדה התעופה באזור קובנה.
לאחר מכן היה ולסונוק מנהל משרד הסטטיסטיקה ביודנרט. במקביל היה פעיל במחתרת, ובה ניצל את נסיונו הצבאי. הוא הסתייע בקשריו עם המחתרת הקומוניסטית בגטו כדי לפעול להקמת חזית מאוחדת עם הרוב הציוני בגטו. הוא תכנן בריחה של חברי מחתרת ליערות אוגוסטוב, כ-160 ק"מ מקובנה, אך הבורחים נתקלו בכוחות גרמניים. חלקם נרצחו, חלקם נתפסו.
ביולי 1944, עם חיסול גטו קובנה, פונה ולסונוק עם אחרוני היהודים מהגטו למחנה שטוטהוף ומשם הועבר למחנה דכאו. בדכאו ארגן ולסונוק קבוצת מחתרת וניסה ליצור קשר עם גורמים מחוץ למחנה. באביב 1945 שוחרר ולסונוק בדכאו על ידי בעלות הברית.
באוקטובר 1945 החל ולסונוק לפרסם במחנה העקורים לנדסברג בגרמניה את עיתון שארית הפליטה "לנדסברגר לאגר-צייטונג". ולסונוק היה עורך העיתון ואחד הכותבים בו, למרות שבריאותו כבר היתה רופפת עקב תלאותיו בגטו קובנה ובמחנות הריכוז.
בכתביו ביטא ולסונוק התפכחות מרעיונותיו המוקדמים, רעיונות הקומוניזם וההשתלבות היהודית באוטונומיה בליטא, וטען שגלי הפרעות שחווה הוכיחו שאומות העולם לא מוכנות לשלב את היהודים בקרבן. הוא הגיע למסקנה שרק הציונות תפתור את בעיית הקיום היהודי בתור קבוצת מיעוט בין אומות העולם.
בין שמות העט בהם השתמש היו ראובן בריינס, לזכר רעייתו בריינה שנרצחה בשואה, וכן ולוולה טמרקין, מצבת זיכרון לבתו תמרה, שנרצחה אף היא בשואה, עם חיסול גטו קובנה ביולי 1944, בגיל 18.
ולסונוק נפטר בינואר 1946 ונקבר בבית הקברות היהודי במינכן.
* * *
גטו קובנה חוסל ביולי 1944. עד אז גורשו למחנות עבודה או נרצחו רוב תושביו. בעת חיסול הגטו נרצחו כ-1,500 יהודים. אלפי השורדים האחרונים פונו למחנות עבודה וריכוז, ורובם נרצחו במחנות אלה.
בתום המלחמה שרדו כ-3,000 מיהודי קובנה, רובם במחנות אליהם גורשו ומיעוטם – עם הפרטיזנים ביערות סביב קובנה.
לערך על גטו קובנה באנציקלופדיה של הגטאות, לחצו כאן.
ארכיון התצלומים של יד ושם 7003/148
