לאחר הקמת גטו קובנה באוגוסט 1942 שאפה מנהיגות הגטו לחזק את רוחם של מי ששרדו את הרצח ההמוני שלאחר הכיבוש הגרמני באמצעות קידום חיי החינוך והתרבות. ב- 1942 פנתה קבוצה של כמה מהמוזיקאים המוכשרים ביותר בליטא למנהיגות הגטו בבקשה לערוך קונצרטים של מוזיקה יהודית וקלאסית.
לאחר דיונים בשאלה אם יאה לקיים אירועים מהסוג הזה נוכח הסבל הרב של תושבי הגטו והמוות שהשתולל סביבם, הוחלט לבקש את אישור הגרמנים. האישור ניתן - מתוך גישה שהקונצרטים "ירוממו את רוח" עובדי הכפייה - בתנאי שהקונצרט הראשון ייערך במיוחד עבור אנשי המינהל האזרחי הגרמני.
הבניין שבו שכנה בעבר ישיבת סלובודקה ("כנסת ישראל") נבחר לשמש אולם קונצרטים, וכדי להגן על נגני התזמורת מגירוש ומעבודת כפייה הם גויסו רשמית בתור קצינים למשטרת הגטו. ב- 1947 תיאר כתב העת Von lasten churban (מן החורבן האחרון) את השפעת הקונצרטים - יותר מ-80 הופעות בשנה אחת - במילים האלה:
"דמעות זלגו מעיני השומעים וגם מעיני המוזיקאים כשפילחו האקורדים הראשונים את הדממה באולם. אלה לא היו רק דמעות של עצב אלא גם דמעות של שמחה וגאווה מיוסרת. עַם שיכול בשעתו הנוראה ביותר להתעלות אל ענייני תרבות, אי אפשר להשמיד אותו".
אף על פי שהתרגשו מאוד מההופעות, כיבדו הנוכחים את ההחלטה שסוכמה מראש להימנע ממחיאות כפיים, מתוך כבוד לזכרם של אלפים מבני קהילתם שרוצחים הנאצים ושותפיהם.
במרס 1944, בעת "אקציית הילדים" האיומה, הטמינו חברי המחתרת היהודית בקובנה את ארכיון הגטו באדמה. הוא נתגלה כעבור עשרים שנה, ולימים הקדיש החוקר הישראלי רמי נוידרפר שנה וחצי לעיון בחומרי הארכיון, בזמן שערך את מחקרו על גטו קובנה במסגרת לימודי הדוקטורט. בין 40,000 המסמכים, הכוללים מאות עמודים בנושא התזמורת של גטו קובנה, גילה נוידרפר תוכנית מפורטת של קונצרט ציוני חשאי שזכה לשבחים מהנהגת הגטו כ”עטרת” יוזמות התרבות בגטו וכונה בידי אחד מיוזמיה "קונצרט שכולו תכלת".
התוכנית של הקונצרט הפגישה בין תנועות שונות שפעלו בגטו באותה העת, ותוכנה ביטא ציונות וסולידריות. בין השירים שהושמעו היו "שיר העמק", "שיר הנמל", "שיר מעפילי בית'ר" ושיר הערש "נומי נומי". הושמעו גם קטעי מוזיקה יהודיים מוכרים ממזרח אירופה ומחרוזת ניגונים תימניים. הקונצרט הסתיים בשירת ההמנון של התנועה הציונית, ”התקווה”. ביידיש.
בארגונו של נוידרפר, ובשיתוף המשרד לשוויון חברתי, נעשה שחזור של הקונצרט החשאי ביד ושם, ליד אנדרטת הלוחמים והפרטיזנים היהודים. את הקונצרט ניגנו נגני תזמורת סימפונט רעננה עם מקהלת אנקור – המורכבת מתלמידות האקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים – ועם הזמרים שהופיעו בו נמנו קרולינה, יונתן רזאל ואופיר בן שיטרית. בין השירים שוחזר סיפורו של הקונצרט החשאי באמצעות עדויות, תצלומים, חפצי אמנות וקטעי וידיאו מאוספי יד ושם.
יושב ראש יד ושם אבנר שלו ציין בקונצרט את:
"גבורת הרוח האנושית של האנשים שדבקו במחשבה הציונית והאמינו בה ושאפו לבטא אותה בכל דרך אפשרית, בנסיבות הקשות ביותר... היום אנו מבטאים את הוקרתנו לאותה רוח איתנה, מתוך הרעיונות שטופחו בידי התנועה הציונית בגבעות קובנה והסביבה אשר, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה והשואה, היו הדרך היחידה להבטיח את המשכיות העם היהודי: כלומר, מדינת ישראל שנוסדה לפני שבעים שנה. אנו נעשה ככל יכולתנו לשמור על הבטחה יקרה זו אשר כולנו מחויבים לה".
הכתבה הזו הופיעה במקור ביד ושם ירושלים, גיליון 87.
