תכנן את הביקור שלך ביד ושם

יד ושם פתוח לקהל הרחב, ללא תשלום. כל הביקורים ביד ושם חייבים להיות משוריינים מראש

חדש ביד ושם:
חוויה אורקולית בבקעת הקהילות
תיאטרון "לגעת בזיכרון"

חברי קיבוץ ניצנים, בהם אריה בן מנחם ושרה רובינשטיין, חוגגים את חג השבועות. יוני 1946

ניצול השואה אריה בן מנחם בין החוגגים בקיבוץ ניצנים בחג השבועות ביוני 1946. בן מנחם שרד את גטו לודז' ואת אושוויץ ומחנות נוספים. שנתיים לאחר צילום תמונה זו נפל קיבוץ ניצנים בידי המצרים לאחר קרב קשה. בן מנחם נפל בשבי המצרי ושב לישראל רק לאחר כשנה.

בן מנחם היה צלם ואוצר תצלומים בגטו לודז'. הוא שימר מאות תמונות מחיי הגטו. רבות מהתמונות שרדו את השואה וחלקן נמצא באוסף התצלומים של יד ושם.

אריה בן מנחם (פרינץ) נולד בלודז' בשנת 1922 ולמד בבית ספר מקצועי לטקסטיל. ב-1940 נכלא בגטו לודז'. הוא היה ממקימי תנועת "חזית בני דור המדבר", תנועת נוער שאיחדה את כל תנועות הנוער הציוניות בגטו ופעלה בתחומי החינוך והרווחה. בגטו היה בן מנחם פקיד בבית מלאכה לנעליים, ובהמשך עבד בייצור נעלי קש.

בגטו התיידד בן מנחם עם הצלם מנדל גרוסמן וסייע לו ולצלם הנריק רוס בצילום מחתרתי. הם תיעדו ארועים בגטו לודז' וכן את חיי היום-יום בגטו: את הילדים הרעבים, את מושכי מכלי הצואה (קומנדו מחראות), את עבודות הכפייה במפעלים ובבתי המלאכה (רסורטים). בין היתר צילם גרוסמן רציחות המוניות ופגיעות במשפחות בודדות. לעתים נתנו הנאצים לגרוסמן לצלם כדי לזהות את הנרצחים בקבורתם. גרוסמן ובן מנחם צילמו את הקורבנות שרוכזו בבית הטהרה שבבית הקברות בשביל לזהותם בקבורתם. רוב התצלומים של אירוע זה – כ-570 תצלומים - נמצאים בארכיון יד ושם. חלק מהתצלומים צילם בן מנחם, וחלק צילם גרוסמן. עוד צילמו השלושה את הגירושים מהגטו תוך כדי סיכון חייהם.

עם חיסול גטו לודז' באוגוסט 1944, נשלח אריה בן מנחם למחנה ההשמדה אושוויץ כשהוא נושא עמו אלבום מתצלומיו ומתצלומי חבריו בגטו. חברי המחתרת הפולנית באושוויץ עמדו על חשיבותו הרבה של האלבום והבריחו את האלבום אל מחוץ למחנה. לאחר השואה הצליח בן מנחם לאתר עותקים מצולמים של כל דפי האלבום. לימים מסר בן מנחם לארכיון יד ושם מאות תצלומים מגטו לודז', וזיהה חלק מהמופיעים בתצלומם.

אמו של בן מנחם נרצחה באושוויץ. אביו היה חרט אומן והגרמנים ביקשו להשתמש בכישוריו. בן מנחם התחזה לאומן, וכך עבר את הסלקציה ושובץ לעבודה. מאושוויץ נשלח בן מנחם יחד עם אביו למחנה העבודה גורליצה בשלזיה התחתית, שסופחה לגרמניה, ומשם נשלחו השניים למחנה הריכוז גרוס-רוזן. בפברואר 1945 נורה אביו למוות במהלך פינוי האסירים מהמחנה. בן מנחם שרד בצעדת המוות והגיע להרצברוק. באפריל 1945 הוצעד לדכאו, שם שוחרר על ידי הצבא האמריקאי.

אחרי המלחמה הגיע בן מנחם לאיטליה ומשם העפיל לארץ. ב-1945 הצטרף לקיבוץ ניצנים שבנגב. בראשית 1946 פגש את אווה (חוה), חברת נעוריו מלודז', והשניים נישאו. באותה שנה נשלח אל בן מנחם ארגז תשלילים ובו יותר מעשרת אלפים מצילומיו של גרוסמן שאותרו אחרי המלחמה במחבוא בשטח הגטו.

התצלום המופיע כאן צולם בעת חגיגות חג השבועות בניצנים, ביוני 1946. אריה בן מנחם ובת הקיבוץ שרה רובינשטיין אוחזים בארגז ובו תרנגולות, כחלק מחגיגות חג הביכורים. התצלום נשמר על ידי בן מנחם כחלק מאוסף תצלומים שהקים ופיתח לאורך עשרות שנים.

כעבור פחות משנתיים, במלחמת העצמאות, במרס 1948, נהרג בעלה של שרה, שלמה רובינשטיין, בעת היתקלות עם כוחות אויב, כשהיה בדרכו מניצנים לתל אביב עם שיירה שחזרה מהבאת תגבורת לניצנים. שרה נותרה בהריון ועם ילד, אורי. לבנה השני קראה שרה בשם שלמה, לזכר בעלה.

ביוני 1948 נפלה ניצנים בידי מצרים לאחר קרב קשה. בקרב נהרגו 33 מלוחמי ניצנים, ולמעלה ממאה נפלו בשבי. בין הנופלים בשבי היה אריה בן מנחם. ארגז התשלילים אבד.

לאחר כשנה בשבי המצרי שוחרר בן מנחם ושב לישראל. הוא עבר לגור ברמת השרון עם אשתו ובתם איילה, ושם נולד בנם יובל.

בן מנחם התמסר לתיעוד גטו לודז'. הוא אסף מאות העתקים מצילומיו של גרוסמן שנמצאו בארכיונים ואוספים בארץ ובעולם. בן מנחם מסר ליד ושם מעל 670 תצלומים שאסף במהלך השנים, רובם מלודז' אך גם תצלומים שצילם בוורשה ב-1945, מיד לאחר השחרור, תצלומיהם של ניצולי שואה באיטליה לפני עלייתם ארצה באוניות מעפילים, תצלומי ניצולים בקיבוצי הכשרה באירופה, וכן תצלומיהם של נופי ארץ ישראל ותושביה בתקופת שלהי המנדט הבריטי, לאחר עלייתו ארצה ב-1945. בין היתר נשמרו באוספיו תצלום של אוניית המעפילים שבתאי לוז'ינסקי שהגיעה אל חופי הארץ במרס 1947 וכן תצלומי מעפיליה כשאלה הועברו למעצר על ידי חיילים אנגליים. בן מנחם צילם ניצולי שואה בקיבוץ ניצנים וכן במדי צה"ל, במהלך מלחמת העצמאות. באוספו נשמרו גם עשרות תצלומים שצילמו המצרים בניצנים לאחר שנפל הקיבוץ בידי המצרים - תצלומים שנמצאו בכליהם של שבויים מצרים.

בשנת 1955 מסר אריה בן מנחם ליד ושם דפי עד לזכר אביו מקס-מנחם, אמו הינדה ואחותו בינה, כמו גם לזכר כעשרים מבני משפחתו, חבריו, שכניו ומכריו, רובם מלודז', שנרצחו בשואה. את שם משפחתו מנעורו, פרינץ, שינה ל"בן מנחם", על שם אביו שנספה בשואה.

בן מנחם תרגם מיידיש וביאר עם ידידו יוסף רב את ארבעת כרכי "הכרוניקה של גטו לודז'", שיצאו לאור בהוצאת יד ושם בין השנים 1989-1986. השניים תרגמו מיידיש מבחר מכתביו של יוסף זליקוביץ', שקובצו בספר "בימים הנוראים ההם: רשימות מגטו לודז'".

בשנת 1994 הוצגה ביד ושם התערוכה "לודז'; אחרון הגטאות בפולין". אוצרת התערוכה, מיכל אונגר, הסתייעה בתיעוד ובתצלומים שליקט בן מנחם.

בן מנחם כתב יותר מ-1,500 ערכים באנציקלופדיה של חסידי אומות העולם בפולין. שני כרכי אנציקלופדיה זו יצאו לאור באנגלית בהוצאת יד ושם בשנת 2004.

אריה בן מנחם נפטר ב-2006.

חברי קיבוץ ניצנים, בהם אריה בן מנחם ושרה רובינשטיין, חוגגים את חג השבועות. יוני 1946

הפניה לאתר החדש