ערב פלישת הגרמנים לברית המועצות חיו בעיירה אורשה שבבלרוס הסובייטית כ-8,000 יהודים מתוך כ-40,000 תושבים בעיירה. כ-600 מיהודי העיירה התגוררו באזור תחנת הרכבת שבעיירה. היהודים עבדו במפעלים ובמוסדות ממשלתיים וכן בחקלאות ובמלאכה. עד קיץ 1938 פעלו בעיירה שני בתי ספר ביידיש.
באורשה עברו מסילות ברזל חשובות ובהן המסילה שקישרה בין מוסקווה לאזורים המערביים של ברית המועצות. עם פלישת הגרמנים לברית המועצות הצליחו רבים מיהודי אורשה – וכן מאות אלפי יהודים אחרים שחיו במערב ברית המועצות – להימלט לעומק ברית המועצות ברכבת, בזכות קרבתם למסילת הברזל. כך ניצלו יהודים אלה מנפילה תחת שלטון גרמניה הנאצית. קצתם גויסו לצבא האדום. ביניהם היה יעקב רודקין, שצילם תמונה זו.
מימין, עומד על פסי הרכבת - יוסף רודקין, אחיו הצעיר של יעקב. לידו עומדת אחותם ליזה. יעקב נספה בשורות הצבא האדום בלחימה בבוגטוב שברוסיה, בין רוסוטב על הדון לבין סטלינגרד, ב-30 בינואר 1943.
בשנת 1998 מילא יוסף דף עד לזכר אחיו יעקב.
ב-16 ביולי 1941, פחות מחודש לאחר בריחתם של בני משפחת רודקין מאורשה, נפלה אורשה בידי הגרמנים. באוגוסט החל רצח יהודי אורשה, בספטמבר הוקם בעיר גטו ובנובמבר רצחו הגרמנים את רוב תושבי הגטו, כ-1,800 נפשות, וכן יהודים נוספים בעיירה, ובסך הכל כ-5,000 יהודים. עשרות בעלי מלאכה ובני משפחותיהם נותרו בגטו ונרצחו לאחר מכן. עד אביב 1942 נרצחו כל יהודי אורשה.
ארכיון התצלומים של יד ושם 7987
