בין מלחמות העולם התגוררו באולקוש (Olkusz) כ-2,500 יהודים – כרבע מאוכלוסייתה. בעיר הייתה פעילות ציונית וחלוצית לצד פעילות של אגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את אולקוש בספטמבר 1939. יהודים מעטים, בעיקר צעירים, נמלטו מזרחה, לתחום שלטונה של ברית המועצות. עם כיבוש העיר החלו הגרמנים לרדוף את היהודים, לבזוז את רכושם, ולהחרים עסקים ודירות פרטיות של יהודים. הגרמנים אסרן על היהודים להימצא ברחובות ראשיים וחייבו אותם לשאת סימני זיהוי.
במרס 1940 היו באולקוש כ-3,000 יהודים. יותר משליש מהם נזקקו לתמיכה ממחלקת הסעד של היודנרט. זו חילקה חבילות מזון, חלב לילדים וארוחות במטבח הציבורי של היודנרט ומימנה את לימודי הילדים בגן ילדים.
בסוף יולי 1940 נרצח שוטר גרמני, כנראה בידי אנשי המחתרת הפולנית. בתגובה לכך הגיעה לאולקוש ב-31 ביולי 1940 יחידת משטרה גרמנית וריכזה את כל הגברים היהודים בכיכר הראשית. היהודים אולצו לשכב על הקרקע בעוד אנשי משטרה ואס-דה (שרות הבטחון של האס-אס) "רשמו" אותם. במהלך הארוע הכו הגרמנים את היהודים ורצחו שניים מהם. הרב משה יצחק הגרמן אולץ לענוד את טליתו והתפילין שלו, אשר חוללו, לעמוד יחף ולהתפלל ליד היהודים המושכבים ופניהם מטה. בתום היום הורשו היהודים לשוב לבתיהם והגרמנים עזבו.
יהודי אולקוש נשלחו לעבודת כפייה באולקוש ובסביבתה, והחל מסתיו 1940 – גם במחנות עבודה מרוחקים. עשרות גברים יהודים שולחו למחנות עבודה, ומסוף 1941 – גם נשים. היהודים גויסו למחנות העבודה על פי הרשימות של היודנרט, אך גם נחטפו מהרחובות או מהבתים.
בספטמבר 1941 הועברו יהודי אולקוש לגטו בפרבר העיר. היודנרט הכין דירות מגורים בשטח שיועד לגטו. הגטו לא היה מגודר, אך נאסר על יושביו לצאת ממנו בלי ליווי. הצפיפות הייתה גדולה, מנות המזון היו זעומות, וקניית מזון מפולנים נאסרה. היודנרט פתח בגטו חנויות ירקות ודאג לסיוע לנזקקים, ובכל זאת רעבו משפחות רבות. ב-2 במרס 1942 הוצאו להורג בפומבי שלושה יהודים שהואשמו בהברחת מזון, והברחות מזון לגטו פסקו.
ב-10 ביוני 1942 נעשתה באולקוש אקציה. אנשי שירות הסדר היהודי הוציאו מהבתים את הזקנים והחולים וריכזו אותם במטבח הציבורי בגטו. בתחילה הודיעו הגרמנים שבכוונתם לגרש כעשירית מיהודי העיר, וברשימות שהכין היודנרט נכללו רק החלשים ביותר. למחרת כיתרו גרמנים את הגטו וריכזו את כל תושביו. יום לאחר מכן נעשתה בגטו סלקציה ומאות יהודים שולחו למחנות עבודה. על פי דף עד שמסרה גיסתו של הגרמן, נרצח הגרמן ב-1942 במיידנק. יתכן שהגרמן היה בין המגורשים באותו היום.
ב-13 ביוני 1942 יצא טרנספורט של יהודים מאולקוש ומיישובים אחרים בסביבה לאושוויץ. לאחר יומיים גורשו לאושוויץ שאר יהודי אולקוש, להוציא 300-200 יהודים שהועברו למחנה בסוסנוביץ ובהם חברי היודנרט ושירות הסדר היהודי עם בני משפחותיהם, עובדי בית החולים היהודי ועובדיו של "שופ רוסנר", סניף של בית מלאכה שהקים בבנדזין התעשיין רוסנר (Rossner).
ארכיון התצלומים של יד ושם 4613/903
