הגרמנים כבשו את קובנה שבליטא ביוני 1941 ובתוך כחודשיים רצחו כ-7,000 מתוך כ-37,000 יהודי קובנה. באוגוסט הקימו גטו בקובנה, בו כלאו את יהודי העיר שנותרו בחיים, ובסוף 1941 רצחו בתוך כחודש, ב"פורט התשיעי" שליד קובנה, עוד 20,000 יהודים שהובאו מערים שונות ברייך הגרמני. לאחר אקציות אלה עדיין נמשכו אווירת הטרור בגטו, הרציחות האקראיות, היום יומיות, והחטיפות מהגטו למחנות עבודה.
בדצמבר 1941 הצטוו יהודי הגטו למסור את הפרוות שטרם נשדדו מהם. בינואר 1942 נפתחו בגטו בתי המלאכה הראשונים. עם הזמן הגיע מספרם ל-44 ומספר עובדיהם - ל-4,600. בתחילת פברואר אולצו מאות יהודים לצאת מהגטו לשם עבודת כפיה בגטו ריגה. רובם נפרדו מעל משפחותיהם לנצח.
ב-27 בפברואר פורסמה הוראה לפיה על היהודים בגטו קובנה למסור את כל הספרים שברשותם. היתה זו מכה רוחנית קשה לתושבי הגטו. הסחת הדעת היחידה ממציאות החיים הקשה בגטו ניטלה מהם. למעלה מ-100,000 ספרים הוחרמו, בהם ספרי בעלי ערך רב. יהודים יודעי עברית נלקחו לעבודה כדי למיין ספרים אלה. הם אולצו להעביר ספרים בנושאי יהדות לאנשי הצוות של "מבצע רוזנברג" - מבצע הגזל הנאצי של אוצרות תרבות יהודיים - על מנת שאלה ימיינו אותם לקראת משלוח לגרמניה. במבצע זה הועסקו גרמנים, וכן יהודים מקומיים שאולצו לעסוק בכך. ספרים יקרי-ערך נארזו בארגזים ונשלחו לגרמניה. ספרים אחרים הועברו למפעלים לעיבוד לנייר.
חברי המחתרת הציונית ובני נוער אחרים בגטו קובנה הצליחו להסתיר מספר ספרים עבריים במכלים שהוטמנו באדמה. במבצע הצלת הספרים השתתפו בני נוער רבים וכן חלק מהעגלונים שהצטוו לאסוף את הספרים. בני הנוער היו משאילים בסתר זה לזה את הספרים שהצילו. אחרי המלחמה נמצאו בגרמניה ספרים שנבזזו מספריית "מאפו" בקובנה, והועברו לישראל. רובם נשמרים בספריה הלאומית בירושלים.
בתמונה נראית עגלה ובה ספרים שנאספו מתושבי גטו קובנה על פי הוראת הגרמנים, ולידה הילדים שלום אילתי (מימין) ושמעון וולווה (שני משמאל).
ארכיון התצלומים של יד ושם, 7003/83
