העיירה גורה קלווריה שוכנת לחופי נהר הוויסלה, כ-40 קילומטרים דרומית-מזרחית מוורשה. בין מלחמות העולם היתה גורה קלווריה מרכז עולמי של חסידות גור. רוב יהודיה - כ-3,300 נפש - עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. חלקם היו בעלי מלאכה, בעיקר בתחום הביגוד וההלבשה. חלקם היו רוכלים בעיירה ובכפרי הסביבה. היו שמכרו תוצרת חקלאית לוורשה ולבסיסי צבא סמוכים. רבים התפרנסו מאספקת סחורות ושירותים לחצר האדמו"ר מגור. היו שסיפקו מזון לחסידים והיו שייצרו עבורם ביגוד. בעלי עגלות הסיעו את החסידים אל העיירה ובתוכה, סבלים נשאו את מיטלטליהם, ובעלי דירות השכירו לחסידים את דירותיהם. כל זאת בייחוד בימים הנוראים, בהם הגיעו אלפי חסידים לעיירה. בימים אלה לא הכיל אולם בית המדרש את כל הבאים, הגם שהיו בו 3,000 מקומות.
יהודי גורה קלווריה התארגנו לתמיכה הדדית באגודות ובקופת גמילות חסדים, והחזיקו רב ובית מדרש במקביל לאלה של חסידות גור. עד 1930 היה ועד הקהילה מורכב כולו מאנשי "אגודת ישראל". ב-1931 חל מהפך ונבחר רוב של הגוש הלאומי: ציונים, בעלי מלאכה ובלתי מפלגתיים. ב-1936 נוצר שוויון בהנהגת הקהילה בין ציונים ואנשי "אגודת ישראל". בתקופה זו הוקמו בעיירה סניפים של ארגונים ציוניים ונוער ציוני, וכן קיבוץ הכשרה בשם "אחוה". רוב הציונים בעיירה היו סוציאליסטים. הם החזיקו ספריה על שם י"ל פרץ, מועדון ספורט וחוג דרמה. עוד התקיים בגורה קלווריה סניף של ה"בונד" ולו סניף של ארגון הנוער "צוקונפט" וספריה משלו, וכן סניף של הפולקיסטים, יהודים לא-ציונים ששאפו לאוטונומיה תרבותית יהודית בפולין.
בשנות השלושים פגעה האנטישמיות בעסקי היהודים. ממשלת פולין עברה להסתמך על ספקים פולנים ממוצא נוצרי. בנוסף היו לעתים רוכלים יהודים מוכים ונשדדים כשנסעו מחוץ לגורה קלווריה לרגל עסקיהם.
ב-8 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את גורה קלווריה. יהודים רבים שברחו מהעיירה בתקופת הקרבות שבו אליה לאחר תום הקרבות וכיבוש פולין, וגילו שרכושם נשדד. גם חצר האדמו"ר מגור נשדדה. על היהודים נאסר לסחור וכך אזלו מקורות פרנסתם. מאות פליטים הגיעו לעיירה ומצב תושביה היהודיים הוחמר.
מדי יום נחטפו מאות יהודים לעבודת כפייה. בינואר 1940 הוקם בפקודת הגרמנים יודנראט שאולץ לספק לגרמנים יהודים לעבודת כפיה באופן מסודר, ולשלם מדי פעם כספים לגרמנים.
בפברואר אולצו יהודי העיר להיכנס לגטו סגור, אליו הוכנסו גם יהודים מכפרים סמוכים וכן פליטים מערים אחרות. התעללויות הגרמנים החריפו. במחצית הראשונה של 1940 קיים היודנרט מטבח ציבורי, בתרומותיהם של יהודי העיירה. במטבח חולקו מדי יום 1,200 ארוחות דלות.
בסוף פברואר 1941 גורשו כ-3,000 יהודי גורה קלווריה לגטו ורשה בתוך יומיים. הם רוכזו בכיכר השוק בעיירה ומשם הוצעדו אל תחנת הרכבת כשהם נושאים מעט בגדים ומזון. אלה שניסו להסתתר ולא התייצבו לגירוש, נורו במקום. כך עלה גם בגורלם של חולים ותשושים.
המגורשים הוסעו מגורה קלווריה לגטו ורשה ושם היו לפליטים בקרב האוכלוסייה המקומית שסבלה מרעב ומחלות. במשך 1941 מתו מאות מפליטי גורה קלווריה בגטו ורשה. אלה שלא נספו ברעב ובמגפות נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה בגירוש הגדול בקיץ 1942.
ארכיון התצלומים של יד ושם, 1691
