המכון הבין-לאומי לחקר השואה

גורה קלווריה, פולין, גירוש היהודים מן העיירה, 14 בפברואר 1941,
ארכיון יד ושם, 1691

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בגורה קלווריה, מרכז עולמי של חסידי גור, כ-3,300 יהודים – יותר ממחצית מתושביה. רובם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. חצר האדמו"ר הייתה גורם חשוב בחיי היהודים, ואלפי היהודים שהיו באים לעיירה לשבתות ולמועדים האיצו את הפעילות הכלכלית בה. מלבד אגודת ישראל פעלו בגורה קלווריה מפלגות ותנועות נוער ציוניות, וכן פעל בה סניף של מפלגת הבונד. בעיירה היו פעילים גם מספר קומוניסטים יהודים. בקהילה הוקמו מוסדות צדקה, חינוך ותרבות. האווירה האנטישמית של שנות השלושים הורגשה כאן היטב והתבטאה בהתנפלויות על יהודים, כינויָם בכינויי גנאי והאשמתם בהאשמות שווא.
הגרמנים כבשו את גורה קלווריה ב-8 בספטמבר 1939, ומיד החלו להטיל גזרות על היהודים. עזיבתו של האדמו"ר וחיסול החצר החסידית הביאו לידי השבתת הפעילות הכלכלית. מאות יהודים נחטפו למחנות עבודה בגרמניה. כל יהודי גורה קלווריה בני 15 עד 60 הוכרחו לשאת על זרועם סרט ועליו מספר סידורי.
ב-15 בינואר 1940 הוקם בגורה קלווריה יודנרט בראשותו של מ' שקשיפק (Skripak) ונוסד שירות סדר יהודי. ביודנרט ישבו 12 נציגים, אשר שישה מהם היו בעבר חברים בוועד הקהילה. היודנרט נדרש לספק לגרמנים צוותי עבודה. בעזרת כספי הג'וינט ניסה היודנרט להקל ולו במעט את מצבם של היהודים, ובין היתר קיים מטבח ציבורי בתמיכת אנשי המקום. הרופא ד"ר רוזנברג טיפל ביהודים תמורת סכום סמלי בלבד, ולעתים בלא לקבל כל תשלום.
בחורף 1940 הוקם בגורה קלווריה גטו. לגטו הובאו גם פליטים ממקומות אחרים, ומצוקת הדיור בו החמירה. אף שהגטו לא נסגר פיזית, נאסר על היהודים לצאת ממנו, ובשל כך פסק סחר החליפין עם תושבי המקום הארים. הקמת הגטו לא מנעה מהאספסוף המקומי ומהחיילים הגרמנים להוסיף ולהשתעשע ביהודי המקום ולהתעלל בהם, וכמה יהודים נרצחו.
ב-25 בפברואר 1941 החל גירוש יהודי גורה קלווריה לגטו ורשה. בתחילה שולחה קבוצה של כ-1,600 יהודים, ולמחרת יצאה קבוצה שנייה של 1,349 יהודים. חולים מרותקים לבתים ומי שניסו להסתתר – נורו במקום. גורל המגורשים היה כגורלם של יהודי גטו ורשה.