ערב הפלישה הגרמנית ב-9 בנובמבר 1942 היו בתוניסיה כ-85,000 יהודים מתוך כ-3 מיליון תושבים. יהודי תוניסיה התרכזו במספר קטן של יישובים. יותר ממחציתם ישבו בתוניס הבירה. המודרניזציה של יהדות תוניסיה התבטאה בכל תחומי החיים ולוותה בתסיסה פוליטית ואינטלקטואלית ערה. השתתפו בה יהודים ציוניים, סוציאליסטים וקומוניסטים.
ערב מלחמת העולם השניה היתה תוניסיה מושבה של צרפת. ביוני 1940 נכנעה צרפת לגרמניה ובחלקה הדרומי הוקם משטר וישי הצרפתי ששיתף פעולה עם גרמניה. תוניסיה נשלטה בידי משטר וישי, וההסתה נגד היהודים בה גברה. בערים רבות הותקפו בתי יהודים וחנויותיהם. עם זאת, חוקי הגזע בתוניסיה הוצאו לפועל באופן חלקי בלבד, עקב גישתו של המושל הצרפתי ז'ן-פייר אסטבה (Jean-Pierre Estéva), שהיה נוצרי אדוק. עד מרס 1942 נמנע אסטבה לבצע את רוב הצווים האנטי-יהודיים של משטר וישי.
ב-9 בנובמבר 1942, בתגובה על פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה, פלשו כוחות צבא גרמניים לתוניסיה ואיתם יחידה של אנשי אס-אס שתפקידה היה להחיל בתוניסיה את המדיניות האנטי-יהודית. עד ראשית דצמבר ניטשו קרבות בתוניסיה בין הגרמנים ובעלות הברית, והדבר הקשה על הגרמנים להתחיל בביצוע מדיניות אנטי-יהודית. הם עצרו חלק מראשי הקהילה ובהמשך שלחו כעשרים מהם למחנות ההשמדה באירופה. הם החרימו מהיהודים רכוש רב וכן סכומי כסף גדולים. הם פיזרו את ועד הקהילה והקימו ועד חדש שנדרש לגייס בתוך יממה 2,000 פועלי כפיה. ועד הקהילה לא הצליחו לגייס את מלוא המכסה שדרשו הגרמנים, ובתגובה החלו הגרמנים במעצרים המוניים. כ-5,000 יהודים נשלחו לעבודות כפייה בכ-30 מחנות עבודה ובאתרים שונים. בין היתר נדרשו לבנות ביצורים ומקלטים, לתקן את נזקי ההפצצות של בעלות הברית, לפרוק כלי רכב צבאיים ולעבוד בנמלים.
גזרות הגרמנים פגעו בעיקר ביהודי הבירה תוניס, אבל גם קהילות נוספות, כגון ג'רבה, סבלו מיחס קשה ומגיוס לעבודת כפייה. מחנה העבודה המרכזי היה בביזרטה, עיר נמל צפונית, ובו היו מאות עובדי כפייה. האסירים במחנה חולקו לקבוצות עבודה בראשות מפקחים יהודים, אותם מינו הגרמנים או ועד הגיוס היהודי. השומרים במחנות היו חיילים גרמנים, איטלקים או צרפתים. במחנה שרר משטר אכזרי. העובדים הועבדו בפרך 14 שעות ביממה ונענשו על כל עבירה. סיפר ניצול השואה מתוניס, יוסי בריח:
התמונה צולמה בנר ראשון של חנוכה, 4 בדצמבר 1942. היהודים המבוגרים מאוד שוחררו. לאחר שנאספו כ-300 איש במקום האלפים שהיו צריכים להתייצב, נשלחו היהודים לבדיקות רפואיות בבית חולים אליאנס בתוניס, המבנה המופיע בתמונה. לאחר מכן חולקו לקבוצות ורוכזו בנקודת האיסוף שבבית הספר אליאנס בתוניס. הם חיכו 18 שעות בתנאים קשים.
ברחובות ה"חארה" (הרובע), צעירים בני תשחורת שגויסו זה עתה לעבודות כפייה, צעדו ברביעיות בשירה בלבוש שבת וחליפות, כאילו הוזמנו לנשף. בראש כל מחלקה צעד מדריך מתנועות נוער או בוגר ששירת בצבא צרפת. היתה גאווה לראות מחזה זה. ברבעים האירופים, שונאי ישראל ערבים וצרפתים של וישי קיללו אותם בקריאות "Sale Juif" (יהודי מלוכלך). תגרות רבות נגרמו בין הצדדים בגלל עלבונות אלה.
חלקם הוצעדו ברגל לנמל הצבאי בביזרטה, 70 קילומטרים מצפון לתוניס. בדרך מזוז הצעיר, שהיה מוגבל בהליכה, נורה למוות וגם סעדה נהרג לאחר מכן. שם סבלו מההפצצות הבלתי פוסקות ביום ובלילה, הריצה לתעלות להתגונן והסירנות הזועקות והבלתי פוסקות. עבודות הכפייה כללו העמסה ופריקה של ארגזי תחמושת וציוד לחימה, וחפירת תעלות נגד התקפות צפויות של בעלות הברית. היו שנלקחו לעבודה בשדה תעופה. היו שעבדו בפינוי תחמושת. עובדי הכפיה ענדו סימני זיהוי יהודיים.
רחמים עם גיסו כמוס אליה ברחו מהמחנה באישון לילה, בתחפושת בלבוש ערבי, "ברנוס", ופנים מושחרות ולרגליהם "בלגה" מעור דק. בערב סעודת יתרו, לאחר מסע ארוך ללא נעליים ראויות, בדרך עקיפה לבל ילשינו עליהם הערבים, הגיעו הבורחים לבית, ל"חארה", עם רגליים חבולות, ועברו מיד החזרה לכשירות לאחר רחיצה ומנת קוסקוס דשנה ויין ממותק שהוכן במיוחד לאירועים חגיגיים שכאלה.
בעליית גג אשר פתחה נחסם בארון הוסתרו הבורחים. כמוס יצק על רגלו שמן חם ובכך השבית את עצמו באופן רשמי מהמועמדים לעבודות במחנות. הלוויות רבות התקיימו מדי יום ולוחות מודעות האבל שפורסמו הקהילה והמשפחות הצביעו על ההרג מהפצצות היום יומיות.
בין הנרצחים בעבודות הכפיה היו ארבעה מבני משפחת זגרון, בהם ויקטור בן ה-20. רחמים, אחיו של יוסי, הצליח לברוח ולהסתתר בבית המשפחה עד כניעת הגרמנים בתוניס ב-7 במאי 1943. ב-13 במאי שחררו בעלות הברית את תוניסיה כולה, וכך ניצלו רוב יהודי תוניסיה מגורל אחיהם באירופה.
במאגר המקוון של שמות קורבנות השואה באתר יד ושם ישנם כאלף דפי עד ומקורות שונים לזכר יהודים מתוניסיה שנרצחו בשואה.
רבים אחרים מיתר יהודי צפון אפריקה נפגעו בידי הנאצים בתקופת השואה.
יד ושם, ארכיון התצלומים, 4520/97.
