בין מלחמות העולם היתה ביאליסטוק שבצפון-מזרח פולין מרכז של תעשיית טקסטיל ומרכז של מעמד הפועלים היהודי בפולין. יהודי העיר היו פעילים בבונד, במפלגה הקומוניסטית הפולנית, בתנועה הציונית ובגופים אורתודוקסיים. מערכת החינוך היהודית בעיר כללה בתי ספר בפולנית, עברית ויידיש, הכשרה מקצועית וישיבות.
בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את ביאליסטוק אך כעבור שבוע העבירו אותה לידי הסובייטים בהתאם לנספח הסודי בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב בו נקבעה חלוקת פולין בין גרמניה הנאצית וברית המועצות. הסובייטים הלאימו או סגרו עסקים פרטיים, ויהודים רבים הוגלו לסיביר. החיים הדתיים והפוליטיים היהודיים בעיר נפגעו ובתי הספר העבריים נסגרו.
ביוני 1941 שבו הגרמנים וכבשו את ביאליסטוק. בעת הכיבוש רצחו הגרמנים בירי מאות מיהודי העיר ושרפו חיים בבית הכנסת הגדול כ-800 מהם. בשבועיים הראשונים של הכיבוש נרצחו בביאליסטוק כ-7,000 יהודים. באוגוסט הוקם בביאליסטוק גטו ובו שוכנו כ-43,000 היהודים ששרדו. בחודשיים שלאחר מכן הועברו כ-4,500 מהם לגטו פרוז'נה, כ-150 ק"מ דרומית-מזרחית לביאליסטוק. היו אלה בעיקר יהודים חולים, חסרי מקצוע ובלתי מועסקים. יהודים אלה הצטופפו בפרוז'נה בתנאים קשים עם אלפי יהודים אחרים. כשליש מהם הצליחו לשוב לביאליסטוק.
אפרים ברש, יושב ראש היודנרט בביאליסטוק, האמין כי מרבית היהודים יצליחו לשרוד אם יתרמו למאמץ המלחמתי של גרמניה ולכן ניסה להפוך את הגטו ליצרני: מדי יום יצאו מהגטו יותר מ-2,000 יהודים לעבודה בסדנאות ובמפעלים גרמניים. בגטו עצמו פעלו עשרות סדנאות ייצור, מפעל לכימיקלים ובתי מלאכה שייצרו רהיטים, מוצרי הלבשה והנעלה, צעצועים ועוד.
בנובמבר 1942 נאסר על היהודים לצאת מגטו ביאליסטוק לעבודה. ה-RSHA, המשרד הראשי לביטחון הרייך, החליט לחסל את הגטו עד ינואר 1943, אך השלטונות המקומיים בביאליסטוק הפיקו תועלת מעבודת היהודים והשיגו את דחיית החיסול. לתושבי הגטו נוגע על אקציה צפויה והם אגרו מזון ומים והכשירו מקומות מסתור.
בפברואר 1943 גירשו הגרמנים כ-9,000 יהודים מגטו ביאליסטוק לאושוויץ ולטרבלינקה, ורצחו כ-1,000 יהודים בירי, בתחומי הגטו. ב-16 באוגוסט בשעה שתיים לפנות בוקר כיתרו את הגטו בחשאי חיילים גרמנים, אנשי אס-אס וכוחות עזר אוקראינים. בגטו התגוררו באותה עת כ-30,000 יהודים.
בתוך רגעים מצאו עצמם כל יהודי הגטו ברחובות, רצים אנה ואנה בחשכה, בטירוף מוחלט. כולם שאלו: האם זה הסוף? האם אין יותר תקווה? האם כל הגטו יחוסל או רק חלק? (ספר ביאליסטוק, ע' 88, אנגלית)
ברש הודיע כי הגרמנים מסרו לו שהעובדים והמכונות יועברו מהגטו לאזור לובלין ושם ימשיכו בעבודתם. ברחובות הגטו הודבקו כרזות בשם היודנרט, שקראו לכל היהודים להתייצב. רוב יהודי הגטו נענו אך היו שהסתתרו בבונקרים ובמחבואים שהוכנו מראש. המחתרת הקטנה החלה במרד, ובשעות הבוקר הפיצה בחפזון כרוזים שקראו לתושבים לא למלא אחר פקודות הגרמנים. רוב יושבי הגטו לא הצטרפו למרד, והמרד דוכא במהרה. רוב הלוחמים נפלו בתוך שעות אחדות, ויתרתם – בשלושת הימים שלאחר מכן.
חמישה ימים סרקו כוחות גרמניים ואוקראיניים את הגטו בשיטתיות ולכדו אלפים מהמסתתרים. מאות יהודים נרצחו בירי פראי ברחובות. כך נרצחו גם כ-300 חולים בבתי החולים. אחרים נרמסו למוות ברגלי ההמון הבורח, מתו בחנק במסתורים, או מתו בצמא במקומות הריכוז עקב החום והמחסור במים. עשרות בתים בגטו הובערו ויהודים נאלצו לצאת מהם ולהסגיר את עצמם. יהודים שאולצו להעביר גופות לקבורה זיהו בין המתים והגוססים קרובי משפחה. לאחר שהעבירו במצוות הנאצים את ההרוגים והגוססים לאתר קבורה, היו בהם שהתאבדו עקב היאוש ורגשות האשם.
תוך כשבוע גורשו מהגטו יותר מ-26,000 יהודים: כ-7,600 לטרבלינקה, כ-4,000 לאושוויץ וכ-15,000 למחנות עבודה במחוז לובלין, בהם מיידנק, פוניאטובה ובליז'ין. בתמונה מופיעים גברים צעירים, שכנראה נשלחו למחנה ההשמדה והעבודה מיידנק או לאחד ממחנות העבודה - פוניאטובה או בליז'ין. רבים מהמגורשים ניסו לקפוץ מקרונות הגירוש. בתגובה פתחו הגרמנים והאוקראינים בירי על הקרונות והרגו ופצעו רבים. רוב אלה שהצליחו לברוח נתפסו על ידי משמרות נאציים שהוצבו לאורך מסילת הברזל.
כ-1,200 מהילדים בגטו הופרדו מהוריהם וגורשו לאחר כשבוע לטרזין עם כ-60 מבוגרים. באוקטובר שולחו הילדים לאושוויץ ונרצחו.
בתום האקציה נותרו בביאליסטוק 1,000-700 יהודים ובהם חברי היודנרט, מנהלי מפעלים ועובדי סדנאות ייצור. הם שוכנו בגטו קטן והועסקו בניקוי הגטו ובאיסוף רכוש המגורשים. ב-8 בספטמבר חוסל הגטו הקטן ויושביו, בהם ראש היודנרט אפרים ברש, גורשו למחנות במחוז לובלין, בעיקר למיידנק. הגרמנים סרקו את הגטו לאיתור מסתתרים ושלחו לגרמניה את רכושם של המגורשים. 15,000-11,000 ממגורשי ביאליסטוק שהגיעו לאזור לובלין נרצחו בנובמבר באקציית "חג הקציר" (Aktion Erntefest).
כ-150 מתושבי הגטו נמלטו והצטרפו לפרטיזנים ביער.
ביולי 1944 שחרר הצבא הסובייטי את העיר. בביאליסטוק שרדו עשרות יהודים שהתגוררו בעיר בזהות בדויה או במקומות מסתור וכן מספר פועלי כפייה שהועמדו על סף בור המוות לאחר שאולצו לשרוף את גופות היהודים שנרצחו באקציות של פברואר ואוגוסט 1943, אך הצליחו להימלט ליערות.
ארכיון התצלומים של יד ושם 2700/116
