להמשך קריאה...

ארכיון התצלומים - יד ושם 4613/602


ארכיון התצלומים - יד ושם 81DO5


ארכיון התצלומים - יד ושם 4613/907


ארכיון התצלומים - יד ושם 3271/72


ארכיון התצלומים - יד ושם 75GO4

את החוברת צייר הורסט רוזנטל, יהודי גרמני בן 27 שנאסר במחנה גירס, נשלח ממנו לאושוויץ בספטמבר 1942 ושם נרצח.
באדיבות CDJC, פריז, צרפת

במרס 1943 נתפסה מרגוט בת ה-18 עם משפחתה במסתור באמסטרדם. היא הופרדה מבני משפחתה ונשלחה למחנה אושוויץ ומשם למחנה רייכנבאך. בפברואר 1945 הוצאה לצעדת המוות ושוחררה בחודש מאי. לאחר המלחמה גילתה שהוריה ואחיה הקטן נרצחו.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת מרגוט (פינק) ברלין, חיפה


האב גילף כלי שחמט מחתיכות עץ שמצא בחצר בית המשפחה המסתירה. לאחר השחרור חזרו נח והוריו לביתם בברטיסלבה וגילו שאחיו הבכור של נח, דוד בן ה-12, שנשלח לסבו ולסבתו בהונגריה בניסיון להצילו, גורש לאושוויץ ונרצח.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת נח שטרן, מבשרת ציון


אביה של אווה גורש למחנה כפיה ונרצח.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת אווה מודבל חיימוביץ', רמת גן


את השופר הכין לקראת ראש השנה תש"ד (ספטמבר 1943) משה (בן דב) וינטרטר מהעיר פיוטרקוב טריבונלסקי, שהיה מאסירי המחנה ועבד במסגרייה של מפעלי הנשק. את הרעיון ליצירתו הגה האדמו"ר מראדושיץ, רבי יצחק פינקלר, שהיה אסיר במחנה, מתוך תחושה ואמונה שחייבים לקיים את מצוות התקיעה בשופר ולעורר, במיוחד בשעה כזו, את מידת הרחמים. למרות הסיכון הרב יצר וינטרטר את השופר והביאו ערב החג לידי האדמו"ר. השמועה על השופר עברה מפה לאוזן וביום המיוחל הצטופפו האסירים להתפלל ולשמוע את האדמו"ר תוקע בשופר.
אוסף החפצים, יד ושם
תרומת משה (וינטרטר) בן דב, בני ברק, ישראל


אוסף מוזיאון האמנות של יד ושם
מתנת פאול והילדה פרוינד, ירושלים


תרומת הוועדה הדוקומנטרית, פראג, באמצעות עליזה ש"ק, קיסריה
אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם


תרומת אוטו גינז, ישראל
אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם


אוסף מוזיאון האמנות של יד ושם


תרומת האמנית
אוסף המוזיאון לאמנות יד ושם

בזמן המלחמה עמדו יהודי אירופה בפני הכורח להיאבק ללא הרף כדי לשרוד. אולם גם בתנאים הקשים ביותר מרביתם לא ויתרו על שמירת ערכים נעלים, גם במחיר סיכון חייהם: חינוך ילדים, קיום מצוות הדת וטיפוח ערכי מסורת ופעילות תרבותית בנות מאות שנים. רק מעטים מהם הצליחו לשרוד, אך מעשיהם מעידים על חיוניותה וכוחה של הרוח האנושית.
אחת התופעות המעידה יותר מכל על הקיום הרוחני היא עבודת התיעוד שנעשתה בגטאות ובמחנות. אמנים ואינטלקטואלים, צעירים ו"עמך", כתבו וציירו במטרה לתעד את הפחד והשבר בחברה היהודית ולהשאיר עדות אמת למען הדורות בעתיד. פעולת התיעוד אִפשרה לרבים להתעלות מעל ההשפלות והפגיעות שסבלו, ובמקרים מסוימים הם אף הצליחו להסב את תשומת הלב בעולם החופשי למציאות חייהם. גם במחנות הייתה קיימת פעילות נרחבת שבאמצעותה יכלו האסירים לשכוח ולו לשעה קלה את המציאות הלא-אנושית של חייהם. אמנם רק מעטים יכלו ליטול חלק בפעילות רוחנית לסוגיה, אולם חשיבותה הייתה טמונה בעצמתה של הרוח להתגבר על המציאות היום יומית של רדיפה והשפלה ולשמר את הנפש.
למרות המציאות הרצחנית שחוו היהודים באירופה התגייסו רבים לסיוע לחלשים מהם וייסדו ארגונים לעזרה עצמית לרווחת אוכלוסיית הגטאות. במחנות היה הסיוע לזולת עניין של חיים ומוות ולווה בדילמות מוסריות קשות. על-ידי מתן סיוע לאדם אחר – בין אם במנת מזון, בגד חם או סידור עבודה – העמיד האדם בסכנה את סיכוייו שלו לשרוד. ואף-על-פי-כן סיכנו אסירים יהודים רבים את חייהם כדי להציל חיי אחרים.