בשנים הראשונות לעלייתו של היטלר לשלטון ניתן היה לקיים אורח חיים דתי בגרמניה הנאצית הן ברמה הציבורית של חיי קהילה והן ברמה הפרטית של כל אדם בביתו. עם זאת, התעוררו בעיות רבות של כשרות, מניין וכדומה. עם התגברות התחיקה והפיקוח על היהודים בסוף שנות השלושים ובשנות הארבעים, הפכו החיים הציבוריים היהודים למסוכנים ביותר. באופן דומה, כאשר כבשו הנאצים ארצות נוספות, היכולת להמשיך בחיים קהילתיים כמו גם האפשרות לשמור על מצוות בפרהסיה נעשתה קשה יותר, ובמקומות מסוימים כמעט ונתבטלה.
את החיים הדתיים בתקופת השואה יש לבחון על רקע מציאות זו.
לנוכח התמוטטות הקהילה ולמול ערעור המסגרת המשפחתית, השתנה אורח החיים הדתי. שומרי מצוות רבים ניסו להמשיך ולקיים את אותן פיסות מועטות שנותרו מעולמם הדתי שנהרס: שחיטה כשרה, טהרת המשפחה, ברית מילה, שמירת שבת, לימוד תורה, קיום חגים ומועדים וכדומה תבעו מסירות ותושייה.
כך למשל, בגטאות מסוימים בפולין נאסרה זמן מה התפילה בציבור, אך גם אז היו יהודים שהמשיכו לקיים מניינים בבתים פרטיים. בימי חג ומועד התפלל לא פעם ציבור גדול למרות שעצם ההתכנסות ללא רשות נחשבה לעבירה והייתה אסורה לחלוטין. מגבלות קשות הוטלו גם על תחומים אחרים של חיי הדת. בגטו ורשה לדוגמה, נאסרה השחיטה הכשרה, אך יהודים שומרי מצוות מצאו דרך להבריח בשר כשר לתוך הגטו. עם זאת, לאור הרעב הכבד, יהודים רבים, ובתוכם גם שומרי מצוות, שמחו על כל מזון שהגיע לפיהם ולא ניסו לברר מה מקורו. במקומות שונים ניסו היודנרטים למצוא דרך לקיים פעילות דתית בהסכמת הרבנים.
פוסקי ההלכה ניסו להתמודד עם המצב המיוחד של האדם הדתי בתקופת המלחמה. רבנים הגדירו את המציאות כמצב של פיקוח נפש והיתירו במגוון נושאים. כך למשל, היו גדולי תורה שפרסמו היתרים לאכול מזון לא כשר, או שחייבו את הציבור לצאת לעבודה בחגי ישראל כדי למנוע סכנת חיים על פי הציווי "וחי בהם" – ולא שימות בהם. גם אז היו יחידי סגולה שפעלו בניגוד לפסקים המקלים ובחרו להקריב את חייהם על שמירת מצווה קלה כחמורה. מרבית היהודים הדתיים ניסו לשמור על אותן המצוות שקיומן לא העמיד את חייהם בסכנה (בבחינת "ונשמרתם לנפשותיכם" ו"וחי בהם"). מבחינת האמונה הדתית, היו כאלו שבשל התנאים הקשים הפסיקו לקיים מצוות אך נותרו נאמנים לאמונתם. בו בזמן נתגלו תופעות רבות של היחלשות האמונה, של התרסה מכוונת נגד מוסדות דת ואישים דתיים, והיו אפילו מקרים של חירוף שם שמים על ידי אנשים שהיו בעבר שומרי מצוות. לעתים רחוקות, יהודים שהיו חילונים בהשקפת עולמם התקרבו בעקבות מצוקות המלחמה לדת היהודית.
כמו כל פעילות רוחנית אחרת, דרשה השמירה על קיום אורח חיים דתי בתקופת המלחמה תעצומות נפש גדולות וכמעט בכל מקום היו יהודים שהתעקשו, הסתכנו והמשיכו לקיים מצוות. למרות שברמה הציבורית חלקים מהותיים ביותר של אורחות החיים הדתיים נפגעו קשות, המשיכו יהודים דתיים רבים בקיום מצוות ככל שהתירו להם התנאים.
מקורות נוספים
