הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
27 ינואר 2016
_0.jpg)
_0.jpg?itok=BCziTHQ5)
ב-27 בינואר 2016, יום הזיכרון הבין-לאומי לקרבנות השואה, השתתף נשיא ארצות הברית ברק אובמה בטקס מיוחד לכבוד חסידי אומות העולם בשגרירות ישראל בוושינגטון. את האירוע ארחו במשותף שגרירות ישראל, יד ושם והאגודה האמריקאית למען יד ושם, לציון הטקס הראשון אי-פעם בארצות הברית להענקת מדליות ותעודות הכרה בחסידי אומות העולם מארצות הברית.
חסידי אומות העולם, האמריקאים רודי אדמונדס ולואיס גנדן, והאזרחים הפולנים ואלרי ומארילה זבייבסקי, הוכרו כולם לאחר מותם על ידי יד ושם עקב סיכון חייהם להצלת יהודים בשואה. את המדליות והתעודות קיבלו בשמם קרוביהם.
לפני האירוע ציין יושב ראש הנהלת יד ושם אבנר שלו כי "אלפי הגברים והנשים שהוכרו בששת העשורים הקודמים בתור חסידי אומות העולם פעלו בדרך שנגדה את הרוע הפעיל או את השתיקה הפסיבית ששלטה בסביבותיהם. במקום זאת הם לחמו למען הערכים האוניברסליים שעוזרים לציוויליזציה המשותפת שלנו לשרוד ולשגשג. לעתים קרובות הם פעלו לבד ובחשאיות, אך חוזקם של חסידי אומות העולם היה מעוגן במוסריותם ובמערכת ערכיהם. מאפיינים אלה מהווים את החוט המשותף הקושר חברים אלה בקבוצה נבחרת אך מגוונת של אנשים בני אומות רבות. הבחירות והפעולות של אנשים אלה, בעודם עומדים מול הרוע הברברי של הנאצים ומשתפי הפעולה עמם, מהוות דוגמה נצחית עבור המין האנושי".
"ארבעה בני האדם שאותם אנו מכבדים הלילה מבטאים תביעה בפני מצפוננו, כמו גם בפני דמיוננו המוסרי", אמר הנשיא אובמה. "אנו שומעים את סיפוריהם ואנו נאלצים לשאול את עצמנו איך היינו פועלים תחת נסיבות דומות". אובמה גינה את האנטישמיות הגוברת ברחבי העולם, וציין: "כשכל יהודי בכל מקום מושם למטרה רק בשל יהדותו, על כולנו להגיב כפי שהגיב רודי אדמונדס – 'כולנו יהודים'".
שגריר ישראל בארצות הברית מר רון דרמר הודה לנשיא על השתתפותו באירוע המיוחד. "נוכחותך היא עדות ליחסים המיוחדים בין ישראל וארצות הברית [...] זוהי הפעם הראשונה שבה נשיא מכהן נשא אי-פעם דברים בשגרירותנו בוושינגטון". בהיזכרו במעשים האמיצים של חסידי אומות העולם אמר השגריר: "בעודנו מכבדים את ארבע נפשות החסידים האלה הלילה, הבה לא נסתפק בציון גבורתם המיוחדת במינה. הבה נקווה שאורם ייתן לנו השראה [...] לבנות עתיד טוב יותר לכל האנושות".
הרב ישראל מאיר לאו, יושב ראש מועצת יד ושם ובעצמו ניצול שואה שניצל על ידי חסיד אומות העולם, הזכיר את שש השנים הנוראות שעבר בתור ילד בתקופת השואה, מנותק לחלוטין מהעולם החיצון. "אבל במנהרה אפלה זו היו כמה כוכבים – חסידי אומות העולם", להם חבים יהודים רבים את חייהם. "כפי שאין אנו מסוגלים לשכוח את האימה, אנו מצווים לזכור את האנשים שסיכנו את חייהם כדי להצילנו".
יושב ראש האגודה האמריקאית למען יד ושם לאונרד וילף כינה את החסידים "דוגמאות אמתיות של אומץ וגבורה עבורנו ועבור ילדינו... בתור בנם של שני ניצולי שואה, אירוע זה [...] נותן לי תחושה עזה של גאווה... למרות השנים שחלפו, נושאים סיפורים אלה לקחים חסרי-גיל עבור כל הנאספים כאן הלילה – ולמעשה, עבור כל האנושות".
הסיפורים:
רודי אדמונדס, אמריקאי תושב נוקסויל טנסי (KnoxvilleTenessee) ששירת בתקופת מלחמת העולם השניה בצבא ארצות הברית בדרגת "נגד" (Master Sergeant), השתתף בפלישת צבאות הברית לאירופה ב- 1944 ובאחד מהקרבות נשבה על ידי הגרמנים והובא למחנה השבויים "Stalag IXA", ליד העיר Ziegenhain בגרמניה, שבו היו כלואים גם כמה עשרות חיילים יהודים של צבא ארצות הברית.לאור דרגתו מונה אדמונדס על ידי הגרמנים כאחראי על צריפי השבויים של החיילים האמריקאים שאינם קצינים, ביניהם שני חיילים יהודים. בינואר 1945, באחד הערבים, נשמע ציווי של הגרמנים ברמקולי המחנה שעל כל השבויים היהודים להתייצב למחרת בבוקר בחזית הצריפים. בשמעו זאת, הודיע רודי אדמונדס לכל השבויים החיילים האמריקאים שעל כולם, ולא רק על היהודים, להתייצב למחרת בבוקר במסדר צבאי לפני הצריפים. למחרת בשעות הבוקר, כשהמפקד הגרמני של המחנה, הקצין Siegmann, הבחין במתרחש, ובמספר השבויים שעמדו בשורות ואדמונדס בראשם, הוא פנה לאדמונדס באמרו: "זה לא יתכן שכולם יהודים". על כך ענה אדמונדס: "כולנו יהודים". בשמעו זאת שלף הקצין הגרמני את נשקו האישי, הצמידו לראשו של אדמונדס ופלט: "אתה תצווה על כל היהודים לצאת קדימה מהשורות, או שתקבל כדור בראש". ואז נשמעה תשובתו של אדמונדס: "אמנת ג'נבה קובעת שחייל שבוי חייב למסור אך ורק את שמו, דרגתו ומספרו האישי. אם אתה תירה בי, תצטרך לירות בכולנו, כי אנו יודעים מי אתה וכשהמלחמה תסתיים תוכרז כפושע מלחמה". כנראה שתשובתו של אדמונדס השפיעה על מפקד המחנה הגרמני: הוא החזיר את אקדחו לתוך הנרתיק, עזב את המקום, וכל השבויים חזרו אל הצריפים.רודי אדמונדס שמת בשנת 1985, הוא החייל האמריקאי הראשון שמוכר כחסיד אומות העולם. בנו של רודי - כריס אדמונדס יהיה נוכח בטקס בשגרירות.
בשנת 1941 התנדבה לואיס גנדן (Gunden), מורה לצרפתית מהעיירה גושן שבאינדיאנה, לעבודה עבור הוועדה המנוניטית המרכזית בדרום צרפת. היא ייסדה בית ילדים בקאנה-פלאז' (Canet-Plage), בית שהפך למקלט למספר ילדים, בהם ילדים יהודים שאותם עזרה גנדן להבריח ממחנה ההסגר הסמוך ריבסאלט. גנדן התחננה בפני ההורים שייפרדו מילדיהם וייתנו אותם לה כדי להצילם מגירוש. ז'ינט (דרוקר) קאליש, אחת הילדים אותם הצילה גנדן, סיפרה ליד ושם: "באותה תקופה הייתי בת 12 ובהחלט מבוהלת, אבל לואיס גנדן היתה אדיבה ונעימה, והפגינה נחישות ולהט לקחת אותי ואת הילדים היהודים האחרים האלה [...] להגן עליהם מכל רע." כשהגיעה המשטרה הצרפתית לבית, הגנה גנדן על הילדים האלה ללא פחד, והמשיכה להפעיל את מרכז הילדים גם לאחר שארצות הברית נכנסה למלחמה והיא עצמה הפכה לאזרחית של מדינת אויב. היא המשיכה בעבודתה עד ינואר 1943, אז נעצרה על ידי הגרמנים ושוחררה רק ב-1944 בעסקת חילופי שבויים.
ב-22 ביולי 1942 החלו הגרמנים בגירוש המוני מגטו ורשה. עד 21 בספטמבר, יום כיפור, גורשו כ-260,000 מתושבי הגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה, שם נרצחו. ינינה פרסטר ובתה אלזבייטה הצליחו להימלט מהגטו ולהתחבא. לאחר ששהו חודשיים בבית מכרים - טדאוש ואאוגניה קוחרסקי, שהוכרו גם הם בתור חסידי אומות העולם - הביאה ינינה את בתה לביתם של ואלרי ומרילה זבייבסקי, שם שהתה הילדה עד שיכלה ינינה לשכור דירה בזהות שאולה ולהשיב אליה את בתה. למרות הסכנה הגדולה – הגרמנים הודיעו שהעוזר ליהודים ייענש במוות – דאגו בני הזוג זבייבסקי לאלזבייטה והגנו עליה עד שיכלה אמה לקחתה.