אופל קודוביצקי ועדי לבון
בעבודה זו בחרנו להתמקד בקרע הנפשי שנוצר אצל ניצולי השואה.
בחרנו להעביר את תחושת הקרע בעזרת פרחים. קרענו את הפרחים מן הגבעול וניסינו לאחות את הקרע, כל פעם באמצעי חיצוני אחר.
תיעדנו את תהליך ה״שיקום״ וההתפתחות של הפרח.
מעדותה של סוניה זילכה על הסיוטים שרודפים אותה שנים לאחר השואה:
״יש לי סיוטים דווקא עכשיו, בגיל של מעבר, עכשיו שאני בת 52 , יש לי סיוטים נוראיים. אני מאוד סובלת מפחד. קודם כל אני לא יכולה לישון טוב. אני יכולה ללכת לישון רק לפנות בוקר. וקשה לי לעבוד. קשה לי, אני נלחמת עם זה. …סיוטים יש לי נוראיים. תמיד אותו חלום יש לי, שרודפים והורגים אותי, ורודפים אחרי ורודפים.״