אלה תלמי ונועם ראובן
כיצד משמרים זכרון? האם ניתן לשמר זכרון? האם עצם
שמירתו הופכת אותו לסובייקטיבי ומשנה את מהותו?
זכרון השואה מהווה נדבך תרבותי משמעותי בישראל היום,
כאשר מיום ליום מתמעטים אותם משמרי זכרון ממקור ראשון-
הניצולים. עבודתנו עוסקת בשאלת זכרון השואה לדורות
העתיד, מה יקרה כאשר עדויות השואה יועברו באמצעות
טקסטים ומדיות, ולא עוד ע"י אנשים אשר חוו בעצמם. על
מנת לחקור נושא זה בקשנו מאנשים להעתיק טקסט שקיבלו.
פעולה זו היתה התיעוד- שימור הזכרון, שהוא הטקסט המקורי.
שיערנו כי הטקסט עלול לעבור תהליך מוכר- של טלפון שבור,
אשר מתרחש לעיתים כאשר מסופר דבר בעל פה. בעבודה
זו- הוצאנו את מוקש "הזכירה" ומוקש "השפה". הטקסט הונח
מלפני הכותב- וכל שהיה עליו להעתיק. נוכחנו לגלות כי גם
במצב זה הטקסט עבר שינוי מהותי בהיבט המילולי וגם עיוות
מבחינת משמעותו.
העבודה מעלה שאלה- האם ניתן לשמר זכרון? האם הזכרון
שלנו תואם את המקור? האם עצם השימור יוצר זכרון אחר,
ומה יקרה בעוד 70 שנים נוספות?
לפתיחת קובץ העבודה המלא לחצו כאן.