מערך שיעור על הכרזה הממלכתית ליום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"א

אחד הדימויים המרכזיים בכרזה הינם הפסים המאורגנים בצורת 'ברקוד'.

למה משמש ברקוד, בדרך כלל? האם הדבר מתקשר לזיכרון השואה לדעתכם? מדוע בחרה היוצרת לרמוז עליו בכרזה ממלכתית ליום השואה? מה קורה בקצה ה'ברקוד' שבכרזה? האם הוא מבטיח זיכרון? מה הקשר בין ברקוד למספרים? מדוע לדעתכם לא מופיעים בראש ה'ברקוד' מספרים?

לפניכם שני מקורות העוסקים במספרים וספירה לנוכח השואה. קראו אותם וחשבו, מהי הגישה השונה למשמעות המספרים שמייצג כל אחד מהם:

1.מעדותה של לילי שטיפלר ילדית ורשה 1927 מתארת את הגעתה לאושוויץ
ש. את יכולה להראות לנו את המספר?
ת. לא ידענו מה זה מספר. עמדנו בשורה, והגענו לאיזה צריף. לאחותי היה מספר 5 ,לי יש 46904 .לאחותי היה 5 ,היא היתה אחרי. ואני, כשהגענו לשם, ישבו בחורות עם עטים כמו מחט, וזה לא ציירו לנו את האות, רק חור. אם תפתחי תראי חור-חור-חור, עשו המון חורים, זה די כוכב. ועוד חצי מגן דוד
ש. משולש?
ת. משולש, כן. וזה היה סימן של יהודים. וכל סיכה, כל דקירה זה דקירה בלב, כי הנה, את כבר לא בן אדם, את נהפכת למספר. וזה היה מאוד עצוב. וכל כך כאב לנו שאת כבר לא מישהו, את לא כבר זכות, את פשוט מספר. ואחר כך נתנו לנו מספרים לבנים עם מספר אחר, אני זוכרת, 82 ,עם עוד 4 מספרים, ולא היה שום סימן. לגויים היה משולש אדום, גם גויים היו שמה, באושוויץ. ולנו היה רק מספר.

מקור: ארכיון יד ושם 9573 -3.0

מה הייתה ההשפעה של קעקוע המספר על הנערה לילי?

2. את הקטע הבא, כתב המשורר יצחק קצנלסון אשר נולד ב 1 ביולי 1885 ונרצח באושוויץ ב3 במאי 1944.
קצנלסון היה מורה לעברית, מחזאי ומשורר שכתב בעברית וביידיש. בשנות המלחמה נכלא בגטו ורשה, שם המשיך לכתוב מחזות ושירים ופואמות, כמו כן היה מורה לתנ"ך וספרות. הוא בכה וקונן על העם היהודי שנהרג בזמן שהדברים קרו, הטמין את כתביו במחנה מעבר שנכלא בו יחד עם בנו הגדול צבי, משם גם נשלח לרצח באושוויץ בירקנאו.

בקטע שלפניכם הוא דורש מאתנו למנות, לספור את קרבנות השואה. כמו בספר שמות ספירת האנשים היא ברבד אחד כמה הם וברבד השני היא הסתכלות על פנימיותו של האדם, עולם ומלואו כל נפש, ומכאן שהספירה היא חילוץ האדם בשואה ולא רק היותו חלק ממספר הקרבנות הכללי של השואה.

31.8.43
… מנה מנה, עד יבוש שפתך ולשונך בפה, עד התאבן הקצף בזויותיו. מנה מנה: ארבע נפשות מישראל, חמש, שש – ועוד, ועוד… אל תקרא בשמות הקדושים, שאינך יכול להעלות ... שמות יהודים על שפתיך, שלא ידעתם, לא ידעתם, לא את השמות, ועל אחת כמה וכמה את נפש היהודים, את נשמתו. …אוי לנו שלא הכרנו את הנפש מישראל, אשר כלתה ואיננה…איננה עוד…

...לא ידעת את הנפש האחת הישראלית ..., לא ידעת את היותר קרובים במשפחתך, בביתך. הן בנך - ואתה לא ידעת! לא ידעתן, לא הכרתן... מנה מנה: עשר, אחת עשרה, שתים עשרה נפשות... צר לי שאין אתה יודע את שמותיהן... אל יצר לך על השמות! יצר לך, יהודי חלכה, על הנפשות שלא הכרת! ...כמו שכל נפש מישראל יש לה לכל אחת משהו שבנשמה משלה בחייה, כך כל נפש ונפש במיתתה. מתה אחרת, הרגישה אחרת. כל נפש מישראל והטרגדיה שלה בהרצחה. ... מנה מנה: שלוש-עשרה, ארבע-עשרה, חמש-עשרה נפשות... לא את הנפשות ולא את השמות אנו יודעים. מה ששיך לנפשות - תהום, כל נפש מישראל - תהום, תהום מעמקים ורמות, ומה ששייך לשמות - קרא: אברהם, ויצחק, ויעקב. היה בכל אחת מהן, בכל נפש משבעת המיליונים, משל אברהם, יצחק ויעקב, משל האבות. לא היו מביישים שבעת המיליונים הנרצחים האחרונים את ראשיתם... מנה, מנה...
(קצנלסון, פנקס ויטל, בית לוחמי הגטאות. עמ' 189-190)
 

מהי משמעות המספרים בכל אחד ממקורות אלו? מהו לדעתכם מקור ההבדל?

עבודה בקבוצות:
קצנלסון כותב על 'תהום', מהי תהום זו להבנתכם?
הכרזה בה אנו עוסקים מעלה גם את שאלת המחיקה, מרחק הזמן, ושבריריותו של הזיכרון.
לפניכם מספר ברקודים, שבסריקתם תמצאו פרטים על מספר דמויות שנספו בשואה.

האם הדברים שלמדתם על דמויות אלו יכולים לאפשר לנו לגשר על התהום שקצנלסון כותב עליה? האם ניתן 'לשמוע את קולם' של הנספים בעקבות הפרטים שבברקודים אלו?

במליאה:
על הכרזה שנבחרה לייצוג הנושא השנתי כתבו השופטים:
במינימליזם הוויזואלי של הכרזה ומאפייניה באים לידי ביטוי  הקושי בתיאור מילולי  ובסיפור השואה ואתגר שימור זיכרונה לדורות הבאים. 

ממה נוצר האתגר שהשופטים מדברים עליו, באילו דרכים ניתן, לדעתכם, להתגבר עליו?
כיצד מתקשר אתגר זה לנושא של יום השואה, והמילים הרשומות על גבי הכרזה: 'עד היהודי האחרון'?

במספר פרוייקטים ישראליים ובין לאומיים, מהווים הפסים מוטיב מלווה לשאלות על זיכרון השואה.
לפניכם מספר פוסטרים שעוצבו במטרה לעסוק בזיכרון השואה. התבוננו בהם ודונו בשאלות הבאות:

עוד על הפרוייקטים: 
https://www.yadvashem.org/education/international-projects/posters.html

לפניכם הדברים שכתבו השופטים אשר בחרו בכרזה השנה:

מנימוקי השופטים לבחירת הכרזה הזוכה:
הכרזה עושה שימוש פואטי בביטוי עד היהודי האחרון ומעבירה אותו תהליכי דילול והשטחה כדימוי למהלכו של הזיכרון לאורך השנים. האותיות ההולכות ונמשכות כלפי מטה, הופכות לקווים צפופים המדמים גדר, יער עצים צפופים או ברקוד ובכך מעניקים ממשות ויזואלית לשאיפה להשמיד את כל העם היהודי ולדרכים השונות בהן השמדה זו נעשתה עד שהגיעה לשלבה האחרון התעשייתי. האותיות הנגרסות יוצרות ברקען דימוי נוסף של מעבה שיחים ויער ובכך מתכתבות עם נושא התחרות: עד היהודי האחרון – שמונים שנה לראשית ההשמדה ההמונית.
האותיות העבריות ההולכות ומטשטשות עד לכדי קו נעלם מתכתבות עם מסורת קליגרפיה יהודית עתיקת שנים מתפוצות שונות ועם הניסיון והשאיפה להשמדת כוללת של העם היהודי בגופו ובתרבותו על מאפיינה השונים.
במינימליזם הוויזואלי  של הכרזה ומאפייניה באים לידי ביטוי  הקושי בתיאור מילולי  ובסיפור השואה ואתגר שימור זיכרונה לדורות הבאים. 

בחרו מתוך דברי השופטים את המשפטים המביעים את הדברים שהיו המשמעותיים ביותר עבורכם בכרזה.

על איזה אתגר מצביעים השופטים, וכיצד לדעתכם עלינו לפעול על מנת להתמודד עם אתגר זה?