יאנוש קורצ'אק נולד כהנריק גולדשמיט, ב-22 ביולי 1878 למשפחה יהודית מתבוללת בוורשה, שבפולין. לאחר מותו של אביו בעקבות מחלה, הורע מצבה הכלכלי של המשפחה ועל מנת לסייע בפרנסת הבית, החל קורצ'אק ללמד שיעורים פרטיים והפך למפרנס היחיד של אמו, אחותו וסבתו. הסביבה המשפחתית שבה גדל השפיעה, ללא ספק, על התפתחותו האישית ועל המודעות והרגישות שלו לבעיות חברתיות.
בשם העט יאנוש קורצ'אק הוא השתמש לראשונה בשנת 1898, בתחרות ספרותית. את השם הוא לקח מתוך הספר "סיפורו של יאנָאש קורצ'אק ובתו של נושא החרב המלכותי" שכתב הסופר הפולני יוזף איגנצי קרשבסקי.
קורצ'אק למד רפואה באוניברסיטת ורשה, ובמקביל כתב עבור מספר עיתונים פולנים. עם סיום לימודיו הוא התמחה ברפואת ילדים. בשנת 1912 הוקם בית היתומים ברחוב קרוכמאלנה 92 בורשה וקורצ'אק נתמנה למנהל. בשיטתו החינוכית דגל קורצ'אק בחינוך דיאלוגי שבו יש להעצים את הילד, לחנך אותו לערכים ולתת לו את מיטב הכלים לפיתוח כישוריו אישיים ולמידה עצמית. בית היתומים התנהל על פי תכנית של "רפובליקת ילדים" שלה פרלמנט, בית משפט ועיתון. כסגניתו וכאם הבית, מינה קורצ'אק את סטפניה וילצ'נסקה שהאמינה באותה משנה חינוכית כמוהו.
במקביל לעבודתו בבית היתומים קורצ'אק שימש כרופא צבאי ושירת במלחמת העולם הראשונה, יסד עיתון ילדים פולני בשם "מאלי פשגלונד" (הסקירה הקטנה), והייתה לו תכנית רדיו משלו שבה הוא ענה לשאלות מאזינים בנושאי חינוך.
קורצ'אק ביקר בארץ ישראל פעמיים, בשנים 1934 ו-1936, כדי לראות את נופי הארץ, ללמוד משיטת החינוך בקיבוצים ולשתף אותם ממשנתו.
עבודתו של יאנוש קורצ'אק עם ילדים אפשרה לו ליישם את השקפותיו החינוכיות, אך ההשפעה הגדולה ביותר שהייתה לקורצ'אק בחייו ובדורות הבאים הייתה כסופר. הוא שאף וגם הצליח להגיע אל ילדים ומבוגרים כאחד ולהותיר רושם עמוק הנשאר לאורך זמן. הוא כתב למעלה מעשרים ספרים, רבים מהם על זכויות ילדים ועל החוויה של ילד בעולם המבוגרים. בין יצירותיו המשפיעות ביותר ניתן למצוא: "כיצד לאהוב ילדים" (1921), "המלך מתיא הראשון" (1928), "זכות הילד לכבוד" (1929) ו"כללי החיים "(1930).
אישיותו הרב גונית של קורצ'אק כסופר, כרופא ילדים וכפדגוג, הובילה לשיטתו החדשנית ולמהפכה שהוא חולל ביחס לילד ואשר באה לידי ביטוי בצורות מגוונות בבית היתומים אותו ניהל.
בגטו
בשנת 1939 , בוורשה, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עמד קורצ'אק להתנדב לשירות בצבא הפולני, אך בשל גילו נשאר עם ילדי בית היתומים. בחודשי הכיבוש הראשונים גדל מספר החניכים בבית היתומים מכיוון שהיה צורך לקבל ילדים שאיבדו את יקיריהם בזמן ההפצצות. בראשית 1940 היו בבית היתומים כ-150 ילדים. בסוף נובמבר 1939 פרסם השלטון הגרמני צו המחייב כל יהודי לענוד סרט לבן שעליו מגן דוד כחול, קורצ'אק סרב לענוד את הסרט ולפשוט את מדי הקצין הפולני שלו אף שנאסר בשל כך לזמן מה.
כאשר רוכזו היהודים על ידי הגרמנים בגטו ורשה, נאלץ בית היתומים לעבור לגטו. למרות שהוצע לקורצ'אק כמה פעמים מחסה בצד ה'ארי' הוא סירב בכל תוקף להצעות אלו, מכיוון שחש כי הוא אינו יכול לנטוש את ילדי בית היתומים. גם בגטו חרף תנאי החיים הקשים קורצ'אק נשאר נאמן לערכיו, והמשיך לפעול למען הילדים, הוא חש אחריות עצומה לילדי בית היתומים והשקיע את מירב המאמצים לדאגה לכל צרכיהם ולחיזוק כוחותיהם. בתקופת הגטו עיקר דאגתם של קורצ'אק וסטפה התרכזה במזון לילדים. קורצ'אק השקיע מאמץ רב להשיג אמצעים לכלכלת החניכים וכיתת רגליו למוסדות ציבור יהודיים, או לבעלי השפעה והתחנן לאוכל, לבגדים חמים ולתרופות עבור הילדים. כל זאת, מתוך מחויבות ונאמנות לילדים לצד המצוקה האישית שלו ומצבו הבריאותי. עם כל הקושי ועל רקע הסדרים המשתנים דבק קורצ'אק בדרכו החינוכית. בית היתומים המשיך לפעול על פי הסדרים שאפיינו אותו בתקופה שלפני המלחמה והילדים המשיכו ליטול חלק בניהול המוסד ובקיום משפטים ציבוריים. בבית היתומים התקיימו הצגות וקונצרטים אשר משכו אליהם את הקהל הרחב ומדי שבת לאחר פגישת צוות המחנכים בבית היתומים, היה קורצ'אק נוהג לספר סיפור לילדים אותו בחרו בעצמם. בנוסף, על רקע המציאות הקשה ולעיתים גם אובדן הערכים שבחוץ, השתדל קורצ'אק כמיטב יכולתו לחנך את הילדים ליושר ואמת.
בגטו ניהל קורצ'אק יומן ובו רשימות, זיכרונות ואירועים המסופרים מנקודת מבטו האישית. יומן זה ראה אור בפולין בשנת 1958. מהיומן ניתן לחוש את הקושי של קורצ'אק לצד ההתמודדות האישית שלו עם מצוקות החיים, הרעב והקושי הנפשי, ואלו דבריו:
"רצוץ חזרתי מה'סיור'. שבעה ביקורים, שיחות, מדרגות, שאלות. התוצאה: חמישים זהובים והצהרה על תשלום חודשי של חמישה זהובים. אפשר לקיים מאתיים נפשות! שכבתי בבגדי. יום השרב הראשון. איני יכול להירדם".
ב-5 באוגוסט 1942 נשלח קורצ'אק ברכבת לטרבליקה יחד עם סטפה ועם כ - 12 מחברי סגל בית היתומים וכ - 200 ילדים. שם נספו.
נקודות לדיון בכיתה:
חשוב להדגיש בפני התלמידים כי גם לאחר המעבר לגטו, על רקע תנאי החיים החדשים של רעב, קור, מצוקה וחוסר ודאות לגבי העתיד, מגייס קורצ'אק כוחות וממשיך לפעול בדרכו החינוכית, בערכי השוויון והכבוד לילד, ולהוביל על פיה את בית היתומים. דונו עם התלמידים על המשמעות מאחורי זה.
לביוגרפיה מורחבת
