הקשריות – פעילות כיתתית בנושא תנועות הנוער במחתרת והקשריות

למורה – 
כדאי להסב את תשומת ליבם של התלמידים לכמה עובדות שאינן ברורות מאליהן   

• את המרד הובילו דווקא הצעירים, חברי תנועות הנוער
• מנהיג המרד היה בן 23
• למרות הסכנה העצומה של גירוש וסכנת מוות, הם ניסו להילחם בגרמנים 
• הם הצליחו להשיג נשק 
• חלומם הגדול לא היה להינצל לאו דווקא אלא עצם קיום תנועת הגנה יהודית 

מרידות ותנועות נוער מחתרתיות התקיימו במקומות נוספים מלבד גטו ורשה – בביאליסטוק, בצ'נסטוחוב ובבנדין שבפולין ובווילנה ובקובנה שבליטא. 
רוב המורדים בגטאות היו חברי תנועות נוער, שהיו מהראשונים, ולעיתים אף היחידים, לאמץ את רעיון המאבק החמוש. הדבר נבע הן מגילם  והן בשל העובדה שצעירים אלו היו נטולי משפחה וילדים, דבר שהקל מאד על ההחלטה להצטרף למאבק שכזה. בנוסף, הם היו בעלי אמונה עזה בדרכם ובעקרונות האידיאולוגיים שלהם,  חברי תנועות הנוער היו אלה שהקדימו להבין ולהפנים כי גורלם של יהודי הגטו נחרץ וסיכויי ההישרדות אפסיים. מרד גטו ורשה היה בעיקרו קרב של צעירים מאורגנים וגם התקוממות עממית של משפחות ויחידים, שנאבקו במשך כחודש עד שהוכרעו. אבל, חברי תנועות המרי לא היו מנותקים מהמתרחש סביבם. הם היו מודעים לסיכויי ההצלחה האפסיים של המרד המזויין ולכן דחיקת הגרמנים או הצלת יהודי הגטו לא היו חלק ממטרותיהם. מרידות בגטאות נועדו להשיג שתי מטרות עיקריות אחרות – הצלת הכבוד היהודי ונקמה בנאצים. המורדים קיוו כי למרות 'חוסר ההיגיון' במרידות, הדבר יכנס לדפי ההיסטוריה כאירוע בו שמרו היהודים על כבודם האישי והלאומי. בנוסף הם קיוו כי למרות הפער הברור של הכוח הצבאי, הגרמנים יספגו בכל זאת אבדות וישלמו מחיר מסוים.

להרחבה נוספת למורה - הקשיים והלבטים של המורדים לחצו כאן

תנועות הנוער פעלו מכמה עקרונות מרכזיים – 

1. ראיה כלל-ארצית כחלק מהמסורת התנועתית. הן ניהלו מראשית היווסדן קשר קבוע עם ובין הסניפים השונים. המחויבות והאחריות של חניכיהן היו תנועתיות-כלליות ולא רק אישיות. עוד קודם למלחמה היו ראשי התנועות נוסעים ומבקרים בסניפים הפזורים ברחבי פולין. הביקורים היו כלי שגרתי בפעילות תנועות הנוער. היו שליחים שנדדו במשך שבועות בין העיירות. מטרת שליחותם הייתה מוראלית וחינוכית.
2. השליחות הייתה חלק מהמסורת התנועתית. בזמן המלחמה היא הותאמה למציאות ולצרכים המשתנים.
3. חינוך לנאמנות מוחלטת, שחייב את החברים לתנועה ולערכיה. הדבר בא לידי ביטוי ביתר שאת בתקופת השואה, אז התנועה הפכה לבית.
4. אחריות ונאמנות לערכים בהם האמינה כל תנועה. מלכתחילה ערכי תנועות הנוער דגלו בשינוי והתחדשות, בניגוד לדור ההורים. ערכים אלו הם שהובילו ליכולת התאמה של הצעירים למצבים המשתנים, ולהבנה בהירה יחסית של המציאות הטרגית. הבנה זו הובילה לאחדות ולפעולה משותפת של כמה תנועות כגוף אחד במהלך המלחמה..
5. חוסר המחויבות למשפחה והגיל הצעיר של החברים בתנועה הקנה להם חופש פעולה, חופש תנועה, חשיבה משוחררת וצלולה ויכולת להבין את המציאות באופן ריאלי יותר יחסית לרוב הציבור.
    

קבוצה של נערות ונשים צעירות, מגיל 14 ומעלה. מוצאן היה מאזורים שונים ברחבי פולין – מערים גדולות ומעיירות קטנות. הן באו מתנועות נוער שונות, מהתנועות הציוניות כ"השומר הצעיר", "דרור" ו"עקיבא" ועד לתנועות הנוער של הבונד - ה"צוקונפט" - והמפלגה הקומוניסטית. הן העבירו ידיעות, הצילו אנשים והבריחו מזון, נשק ותחמושת לחברי המחתרת בגטאות השונים. באופן זה הצליחו גטאות ברחבי פולין וליטא הכבושות, לשמור על קשר ולהתעדכן במתרחש גם מעבר לגבול. המידע היה יקר ערך לנוכח הימים בהם קרסו מסגרות החיים כולן, שעה שכל המתרחש מעבר לחומות הגטו נותר מחוץ לעולמם.  עבור תנועות הנוער היהודיות שפעלו במחתרת היו הקשריות חשובות ביותר, וככל שחלפו הימים היה תפקידן בעל ערך רב עבור היהודים המבודדים. תפקידן זה טמן בחובו סכנת חיים והקרבה יומיומית, והן חיו במשך תקופה ארוכה בזהויות שונות וסיכנו את חייהן פעם אחר פעם כדי לפרוץ את חומות הבידוד וחוסר הוודאות אשר נכפו על הקהילות היהודיות בתקופת השואה. מרכיב נוסף משמעותי ביותר עבור קשרית, לצד מראה ארי היו תכונות אופי של אומץ, תעוזה ויכולת להשתלב בכל סיטואציה.

למורה – ניתן להגדיל את המפה על מנת למקם את התלמידים בכל הנוגע למקומות החשובים.

 להדפסת הכרטיסיות והביוגרפיות לחצו כאן>

 להדפסת הכרטיסיות והביוגרפיות לחצו כאן>

למורה – 
לשימוש לדיון בעדויות במליאה -
בכל פעם שיצאו לשליחות היה עליהן לעבור בשלום שלוש תחנות: ביציאה מן הגטו, במעבר גבול של מחוז או נפה ובכניסה שוב אל הגיטו אליו נסעו. הסכנה ארבה הן מן השוטרים הפולנים או האוקראינים, הן מן השוטרים היהודים והן ממלשינים פולנים או יהודים. לרוב, לנערות אלו היה מראה ארי-סלאבי ושפה מקומית מושלמת, מה שעזר להן מאד לעבור ממקום למקום. חשוב גם לזכור כי אלו בדיוק הדברים שהיו יכולים לסייע להם לשרוד ולחיות בזהות בדויה בצד הארי ולהינצל. אולם הן בחרו פעם אחר פעם, יום אחר יום לחזור אל הגטאות, לצאת ולהיכנס, עם עוד פיסת מידע, עם עוד דרישת שלום מן העולם החופשי, עם עוד דברי עידוד עם תחמושת. פעם אחר פעם הן בחרו לסכן את חייהן. 
פרוץ המלחמה וכל סדרי החיים, זימנו לנשים, בכלל ובאופן מאוד בולט לחברות בתנועת הנוער, אפשרות לפרוץ את המעגל ולשנות את חוקי הקיום שהיו עד אז. מכיוון שמהר מאוד נמצאו היהודים תחת מגבלות ורוכזו בגטאות, הדרך היחידה לפרוץ את המעגל היתה באמצעות גורמים מקשרים בין הגטאות והריכוזים היהודיים. לנשים היה בכך יתרון יחסי, מכיוון שקל היה להן להסוות את יהדותן בצורה יותר טובה, בנוסף לתכונות אופי של חוצפה ותעוזה. כל אלו קיבלו מקום משמעותי תוך כדי נסיעה ברכבת כשמסביב מקומיים שידעו לזהות ניואנסים של מראה, שפה ואפילו מבט מושפל.  
הכוחות הנפשיים, המילוליים והנשיים שלהן סייעו להן לעשות את הכמעט בלתי אפשרי.

למורה – 
לשימוש לדיון בעדויות במליאה - 
לא היה מדובר בתפקיד הצלתי בלבד. היה פה עניין מהותי ואמיתי של דאגה לגורל התנועה וחניכיה, לעידוד, למורל, להעברת ידיעות על מנת לדעת כיצד להתמודד עם המצב שהשתנה והחמיר מחדש בכל פעם. והיו אחראיות לשיקומן מחדש של תנועות הנוער שקרסו עם הכיבוש. כל אלו סייעו לפעולה משותפת של כמה תנועות כגוף אחד, והפיכתן של תנועות הנוער לתנועות מרי. 

למורה – 
לשימוש לדיון בעדויות במליאה - 
חשוב לחזור ולהדגיש בפני התלמידים (שקף 4 במצגת) את המקום שתפסה ומילאה תנועת הנוער באותם ימים אצל חבריה. המחויבות והאחריות של חניכיהן היו תנועתיות-כלליות ולא רק אישיות. השליחות הייתה חלק מהמסורת התנועתית, ובזמן המלחמה היא הותאמה למציאות ולצרכים המשתנים. החינוך לנאמנות מוחלטת חייב את החברים לתנועה ולערכיה. פעמים רבות בתקופת השואה ההתמסרות והיכולת "ללכת עד הסוף" היו רק לאחר אובדן המשפחה - אז התנועה הפכה לבית. כלומר, לקשריות היתה מחויבות ונאמנות עצומות אל תנועות הנוער אליהן השתייכו. הן ראו את התנועה כתחליף לבית שאבד להן ולמקום שייכות חזק כל כך. כל אלו הניעו אותן לבצע תפקידים משמעותיים ומסוכנים.