במאות ה-17 וה-18 היו המתרפאים היהודים מקור הכנסה עיקרי ליהודי המקום, שכן נאסר על יהודים לבקר במרחצאות הנוצרים. עוד נאסר על יהודי העיר לבקר בגנים ולהשתתף בפעילויות בידור מסוימות.
בראשית המאה ה-18 היה בוויסבאדן בית כנסת שהועבר ב-1732 למבנה על גג בית מרחץ. באמצע המאה הוקם בוויסבאדן בית קברות יהודי שהורחב ושופץ כמה פעמים ושימש גם יהודים מקהילות אחרות. בסוף המאה נפתח בעיר בית קפה ליהודים.
יהודי העיר הורשו לסחור בדברי מותרות לנופשים, ובמהלך המאה ה-19 התבססו רובם במסחר. חלקם היו לבעלי נכסים והם בלטו בקרב בעלי המקצועות החופשיים בעיר. ביניהם היו רופאים ועורכי דין. תושבים יהודים פתחו בתי מרחץ ליהודים, אך אלו נסגרו עד אמצע המאה ה-19 כשבוטלה ההפרדה בין יהודים ונוצרים בבתי המרחץ, ויהודים פתחו בעיר בתי מרחץ לאוכלוסייה הכללית.
בתחילת המאה ה-19 היו בעיר כ-150 יהודים – כ-2% מאוכלוסיית העיר. ילדיהם למדו עם מלמדים פרטיים שאותם שכרו שלוש-ארבע משפחות במשותף, או ב"חדר" המסורתי. עקב פקודות שהחילו עליהם חובת חינוך ממלכתי, עברו הילדים לחינוך בבתי הספר העירוניים הממשלתיים. עם זאת, הוענקה למורים יהודים זכות ישיבה בעיר, בתנאי שיגבילו עצמם להוראת הדת.
ליהודים היו בית כנסת ישן ובית כנסת מאולתר שהוקם מעל אורווה, אך העירייה הכריזה על המבנה כמסוכן והוא נסגר. ב-1826 נחנך בית כנסת חדש ובו 200 מקומות. הוא נבנה בכספי הקהילה ובעזרת נדבנים. ב-1869 נחנך בית כנסת חדש, מרווח ומפואר, בסגנון מזרחי-מאורי ובו עוגב, מאות מקומות לגברים ועזרת נשים עם מאות מקומות. מקהלת בית הכנסת הופיעה בו בקונצרט חגיגי בנוכחות מלך פרוסיה. באותה שנה נבנה בית הקהילה ומאוחר יותר נוסדו בעיר בתי הארחה כשרים למבקרים דתיים.
במאה ה-19 היתה הקהילה היהודית בוויסבאדן מבוססת כלכלית. גמלאים באו לדור בה בערוב ימיהם. רק משפחה יהודית אחת נזקקה לתמיכה מלאה מקרן הצדקה. בתי מרחץ בבעלות יהודית סיפקו ליהודים עניים וחולים רחצה חינם. עוד היו בעיר קרנות סיוע לתלמידים, אגודות צדקה וסיוע לחולים ומקהלה יהודית בליווי עוגב, בה שרו צעירות יהודיות רבות. המקהלה קיימה מסיבות חג, ערבי צדקה, הצגות וקונצרטים. החזן אברהם נוסבאום השתתף בעיצוב נוהגי התפילה בציבור ותיאר אותם בספרו "מזמורי בית הכנסת של ויסבאדן".
בין 1838-1832 היה רב הקהילה בוויסבאדן אברהם גייגר, מראשי התנועה הרפורמית בגרמניה ומגדולי החוקרים של "חכמת ישראל". בשנות כהונתו הניח גייגר את התשתית לרפורמה ביהדות. הוא השתתף בהוראת הדת לילדים, עיבד תכניות לימודים ותכנית לטקסי קונפירמציה לנערים ולנערות, כמנהג הפרוטסטנטים, הוציא לאור כתב עת מדעי לתאולוגיה יהודית והכניס שינויים בתפילה בציבור. חידושים נוספים שהכניס היו דרשה קבועה בגרמנית והשמטת חלק מהפיוטים. ב-1837 כינס בוויסבאדן את אספת הרבנים הרפורמים הראשונה בגרמניה. ממשיכיו הנהיגו רפורמות חינוך ודת נוספות, בהן שיעור שבועי בשבת לצעירים וקנסות על משתמטים מהשיעורים. רב הקהילה שמואל זיסקינד הנהיג רפורמות נוספות, בהן ליווי של העוגב לשירת המקהלה בבית הכנסת.
במחצית השניה של המאה ה-19 פרשו כמה משפחות אורתודוקסיות מהקהילה עקב הרפורמות בטקסי הדת בבית הכנסת החדש והקימו את "הקהילה הישראלית הישנה" (Altisraelitische Kultusgemeinde) עם בית עלמין ובית כנסת נפרדים.
בוויסבאדן היו ארועים אנטישמיים והוקמה אגודה אנטישמית, אך מכיוון שהיו לקוחות יהודים רבים למרחצאות המרפא בעיר, נבלמה תופעה זו.
בסוף המאה ה-19 היו בוויסבאדן כ-1,700 יהודים - כ-2% מאוכלוסיית העיר.
