פרופ' יפה אליאך נולדה כ-יפה (שיינלה) זוננסון ב-1935, בעיירה איישישוק שבפולין (בפולנית Ejszyszki, כיום Eišiškės בליטא). באותה עת התגוררו באיישישוק כ-3000 יהודים שהיוו אחוז ניכר מתושבי העיירה. מוסדות יהודיים רבים ששילבו בין יהדות ליטאית קלאסית ובין השכלה מודרנית התקיימו בעיירה, בצד פעילות ענפה של התנועה הציונית. לאחר כיבוש מזרח פולין בידי בריה"מ בספטמבר 1939 סופחה העיירה, יחד עם אזור וילנה כולו לליטא העצמאית. מערכות החינוך, התרבות ותנועות הנוער היהודיות נסגרו בידי הסובייטים עם סיפוח ליטא לבריה"מ בקיץ 1940.
גרמניה הנאצית כבשה את העיירה ביוני 1941 ובמשך יומיים בסוף ספטמבר, סביב ראש השנה תש"ב, נרצחו כמעט כל יהודי העיירה בידי איינזצגרופה A בבית הקברות היהודי בעיר. ערב הטבח נמלטה יפה זוננסון בת השש למסתור יחד עם אביה משה, אמה ציפורה לבית כץ ואחיה יצחק. עד שחרורה של איישישוק בידי הצבא האדום ביולי 1944 עברה המשפחה ממסתור למסתור תוך כדי שהיא ניצלת ממוות פעמים רבות. האם ציפורה והאח חיים, תינוק שנולד במהלך המלחמה, נהרגו לאחר השחרור בידי צבא המולדת (Armia Krajowa) הפולני באוקטובר 1944.
יפה עלתה לישראל ב-1946 וחיה אצל דודה שמואל זוננסון, ובהמשך התאחדה עם אחיה ואביה. ב-1953 נישאה לרב דוד אליאך והיגרה אתו לארה"ב שם החלה לימודים אקדמיים בברוקלין קולג'. יפה אליאך השלימה את הכשרתה כד"ר להיסטוריה וספרות רוסית באוניברסיטה העירונית של ניו יורק ב-1973. היא הקימה את המרכז ללימודי השואה בברוקלין, הייתה לאחת מחלוצי המחקר והחינוך אודות השואה בארה"ב, ומהחוקרים הראשונים שאספו וביססו את מחקרם על תיעוד בעל פה של ניצולים. ב-1978 מונתה לחברה בוועדה האמריקאית להנצחת השואה של הנשיא ג'ימי קרטר בראשותו של פרופ' אלי ויזל. הועדה הובילה בין השאר לייסודו של מוזיאון השואה של ארה"ב בוושינגטון ב-1993. פרופ' אליאך כיהנה כחברת הנהלת המוזיאון שנים רבות. כ-1,500 תצלומים מארכיונה האישי מרכיבים את "מגדל הפנים" (Tower of Faces), שהפך לאחד הסמלים של תצוגת הקבע במוזיאון השואה של ארה"ב.
פרופ' אליאך נפטרה בניו יורק ב-8 בנובמבר 2016 ונקברה בישראל. ברוח אהבתה העזה לציונות, לארץ ישראל ולשפה העברית, העבירה משפחתה את מפעל חייה למשמרת עולם ביד ושם בירושלים.
לחיפוש בקטלוג האוסף, לחצו כאן
