המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בפשיסוחה, שנודעה בעבר בהיותה אחד ממרכזי החסידות בפולין, ישבו ערב פרוץ המלחמה כ-2,500 יהודים שהיו רוב תושביה. הם עסקו בעיקר במלאכה זעירה ובמסחר. בפשיסוחה פעלו מפלגות ציוניות, אגודת ישראל והבונד, והיה בה קיבוץ הכשרה. זמן קצר פעל בעיירה בית ספר לבנות של "בית יעקב".
בין שאר הגזרות שהוטלו על היהודים עם הכיבוש בספטמבר 1939 הוטלו עליהם מסי עונשין והם חויבו בעבודת כפייה. קבוצה של גברים יהודים נשלחה לעבוד באודז'יבול (Odrzywol). בעיירה הוקם יודנרט ובראשו עמד משה פרשט (First), מזכיר הנהלת הקהילה לפני המלחמה, וכן הוקם בה שירות סדר יהודי, שרוב מגויסיו נמנו עם הפליטים שהגיעו אליה.
מספר היהודים בפשיסוחה גדל בהדרגה עם בואם של פליטים מכפרי הסביבה ושל 400 יהודים מפלוצק (Płock) והגיע עד שנת 1942 לכ-4,000. גטו פשיסוחה הוקם מאוחר יחסית, ב-15 באוגוסט 1942. הגטו הוקף גדר תיל ועל שתי כניסותיו שמרו שוטרים גרמנים ופולנים. עם זאת, הקשר בין היהודים לסביבה לא נותק, ויהודים רבים התפרנסו מהברחה וממסחר. כמה יהודים שנתפסו סוחרים מחוץ לגטו נרצחו.
היודנרט דאג לצורכי הפליטים על-ידי הקמת מטבח ציבורי וניסה לספק לגרמנים עובדים. כל גבר כשיר לעבודה חויב בשלושה ימי עבודה בשבוע, ועניים רבים התפרנסו מיציאה לעבודה במקומם של יהודים בעלי אמצעים. בגטו עצמו לא הוקמו בתי מלאכה, והגרמנים מיעטו לדרוש מומחים יהודים לעבודות למיניהן. בחורף 1941/42 פרצה בפשיסוחה מגפת טיפוס. בגטו הוקם בית חולים זמני ועבד בו ד"ר קרונגולד (Krongold). נשות הגטו טיפלו בחולים בהתנדבות.
בקיץ 1942 הוציאו הגרמנים להורג את כל חברי היודנרט ושירות הסדר בגטו. על-פי עדות אחת נשאר בחיים רק היושב ראש משה פרשט.
גטו פשיסוחה חוסל בין 27 ל-31 באוקטובר 1942. נערכה סלקציה וזקנים וחולים נרצחו במקום. יתר תושבי הגטו גורשו ברובם לטרבלינקה, ובמקום נשארו כמאה יהודים אשר הועסקו במיון רכושם של המגורשים. אחרים שרדו במקומות מחבוא בצידו הארי של הישוב.
כמה חודשים לאחר חיסול הגטו הועברו אחרוני היהודים לגטו אוייזד (Ujazd), שרוכזו בו שרידי קהילות הסביבה לפני גירושם לטרבלינקה.
בין עשרה ל-30 מיהודי פשיסוחה שרדו את השואה.