המכון הבין-לאומי לחקר השואה

האנציקלופדיה של הגטאות

+ חיפוש במאגר

מלווה (Mława)

מקום לפני המלחמה: עיר נפה במחוז ורשה, פולין
מקום בזמן המלחמה: בצירק ציחנאו

בין שתי מלחמות העולם ישבו במלווה כ-5,800 יהודים – כרבע אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר, ממלאכה ומרוכלות. ושתי טחנות קמח ומנסרה היו בבעלות יהודים. לקהילה היהודית היו מוסדות לעזרה הדדית בתחומי הכלכלה, הבריאות והחינוך. עם מוסדות החינוך היהודיים נמנו גימנסיה דו-לשונית (פולנית ועברית) בתמיכת השלטונות, תלמוד תורה, בית ספר יסודי לבנות, ישיבה ועוד. במלווה היו סניפים של כל המפלגות הציוניות ושל אגודת ישראל וכן של תנועות הנוער שלהן. הופיעו כתבי עת ביידיש, ופעלו בה ספריות רבות, חוגי דרמה ותזמורת ומועדון של מכבי.
הגרמנים כבשו את מלווה ב-3 בספטמבר 1939, אחרי הפצצות כבדות, ובאוקטובר 1939 סיפחו אותה לבצירק ציחנאו ושינו את שמה למילאו (Milau). מעשי התעללות ביהודים החלו מיד. יהודים הותקפו ברחובות בידי גרמנים, עונו, הוכו ואולצו לבצע עבודות כפייה משפילות. באוקטובר 1939 נערך רישום של כל הגברים היהודים בני 60-14. כל היהודים חויבו להצמיד תווית של מספר אישי לחזית הבגד; כעבור כמה שבועות הוחלפה התווית בטלאי לבן וצהוב, ואחר כך במגן דוד שכתובה עליו המילה "יהודי". העירייה שלחה 500-200 יהודים לעבודת כפייה. עם הגזרות הנוספות שנגזרו על היהודים נמנו בין היתר האיסור ללכת על מדרכות ותשלום כופר.
בנובמבר 1939 הגיעו למלווה מאות יהודים מגורשים. באותה העת דרשו הגרמנים מרב העיר, הרב יצחק משה סגלוביץ, למנות יודנרט. ביודנרט היו שישה-שבעה חברים. לאחר מכן מינו הגרמנים את אליעזר פרלמוטר ליושב ראש היודנרט. ליושב ראש בית המשפט היהודי נתמנה הרמן מורדוביץ. ליד היודנרט הוקם שירות סדר יהודי של 12-10 שוטרים ובראשו עמד מנשה מנחם דוידזון. היודנרט ארגן את עבודת הכפייה. יהודים שידם השיגה יכלו לפדות את עצמם מהעבודה, והתמורה הועברה למי שעבדו במקומם. מסים שגבה היודנרט שימשו בין היתר להשגת מזון באופן בלתי לגלי להשלמת ההקצבות הבלתי מספקות של הגרמנים.
ב-6 בדצמבר 1940 עם שחר החלו מאות שוטרים גרמנים בגירוש היהודים מבתיהם ובריכוזם בחצר אחת הגימנסיות. 3,000 מהנאספים הועלו על משאיות ושולחו למחנה המעבר בדז'יאלדובו (Dzialdowo), וכעבור 12 יום הועברו משם לגנרלגוברנמן. עם המגורשים נמנו הרב סגלוביץ ובני משפחתו. רבים מהמגורשים הצליחו לברוח ואפילו לחזור למלווה.
בעבור היהודים שנשארו במלווה לאחר הגירוש, שמספרם הרשמי עמד על 2,450, הוקם בעיר גטו. במרכז העיר הוקף הגטו חומת לבנים גבוהה, במקומות אחרים – גדר תיל או קרשים. חלונות שפנו לאזורים אריים של העיר נחסמו. בתחילה היה הגטו פתוח, אך במאי 1941 הוא נסגר. באוקטובר-נובמבר 1941 הורחב הגטו לעוד כמה רחובות. הובאו אליו כ-1,000 יהודים משרנסק (Srensk), רדזנוב (Radzanow) וז'יילון (Zielun), ומספר תושביו עלה לכ-5,000. התנאים בגטו היו קשים מאוד. מחלת הטיפוס פרצה בו עוד קודם שנסגר. היודנרט הקים בית חולים והביא רופא מוורשה*, ד"ר בנו טיפנברון (Benno Tiefenbrun), אך כעבור זמן קצר חלה גם הוא ומת.
מאות יהודים עבדו יום-יום בעבודת כפייה בשירות הגרמנים, בין היתר בפינוי הריסות, ריצוף רחובות והריסת בתים. נשים יהודיות עבדו בניקיון בתיהם של פולנים וגרמנים, ואחרות בנטיעת עצים במחנה נשים בכפר בייליני (Bielini) שבנפת פולטוסק (Pultusk). בקיץ 1941 נלקחו 120 גברים לעבודה בסלילת כבישים במחנה עבודה בכפר צ'רניצה בורובה (Chernice Borowe) ליד פשסניש (Przasznysz), וב-1941 ו-1942 עבדו יהודים במחנה נוסז'בו (Nosarzewo). בסוף יולי 1941 סרקו הגרמנים את הגטו ותפסו 200-100 יהודים ששהו בו שלא כחוק.
אף שהגטו היה סגור, נמשך הקשר עם הסביבה לצורכי הברחת מזון. הגרמנים נקטו אמצעים להרתעה ולענישה, ובלילה שבין 23 ל-24 בינואר 1942 עצרו את אליעזר פרלמוטר יושב ראש היודנרט ורצחו אותו בבית הכלא. עשרות יהודים שנעצרו עם פרלמוטר באותו לילה גורשו לאחר מכן לכמה מחנות ריכוז. פלטיאל צגלו (Tseglo) מונה יושב ראש היודנרט במקום פרלמוטר, אך בקיץ 1942 הודח מתפקידו והוחלף במנדל צ'רקו (Tsarko). כמו כן הוקם שירות סדר יהודי חדש בראשותו של שלום גוטמן.
רצח פרלמוטר סימן החמרה ביחס הגרמנים לתושבי הגטו. הפיקוח התהדק, וההברחות נהיו מסוכנות ביותר. מאפריל 1942 ביצעו הגרמנים בגטו הוצאות להורג פומביות. ב-4 ביוני 1942 תלו הגרמנים 13 יהודים, ובהם שמונה שוטרים. כעבור שבועיים רצחו הגרמנים עוד 50 יהודים מחוץ לגטו.
לאחר הרציחות חיו תושבי הגטו בפחד וחרדה. ההברחות פסקו, ובגטו השתרר רעב. בסוף אוקטובר 1942 (או בתחילת נובמבר) הוחזרו לגטו כל עובדי הכפייה היהודים, העבודות מחוץ לגטו נפסקו, ושוטרים גרמנים כיתרו את הגטו. היודנרט נצטווה להכין רשימות של תושבי הגטו. ב-2 בנובמבר 1942 הובאו לגטו חולים וקשישים מגטו שצ'גובו (Strzegowo) וב-7 בנובמבר הובאו עוד 1,000 יהודים מצ'ייחנוב (Ciechanów).
ב-10 בנובמבר 1942 יצא למחנה ההשמדה טרבלינקה הטרנספורט הראשון ובו זקנים וחולים. טרנספורטים שיצאו מהגטו ב-13 וב-17 בנובמבר, אחרי סלקציה, הופנו לאושוויץ. בגטו נותרו כמה מאות יהודים. ב-18 בנובמבר הועברו לגטו מלווה כ-5,000 יהודים ממקוב מזובייצקי (Maków Mazowiecki), וב-24 בנובמבר יותר מ-1,000 משצ'גובו. עד 10 בדצמבר גורשו כולם לאושוויץ.

  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog