המכון הבין-לאומי לחקר השואה

האנציקלופדיה של הגטאות

+ חיפוש במאגר

מקוב מזובייצקי (Maków Mazowiecki)

מקום לפני המלחמה: עיירת נפה במחוז ורשה, פולין
מקום בזמן המלחמה: בצירק ציחנאו

Poland ,Makow, גירוש.
<br>
ארכיון יד ושם, 1597/7 Poland ,Makow, גירוש.
ארכיון יד ושם, 1597/7

בין מלחמות העולם ישבו במקוב מזובייצקי כ-3,600 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. היהודים התפרנסו ממלאכה וממסחר, אך רבים היו מחוסרי עבודה. כדי להקל את מצבם הכלכלי הוקם בנק קואופרטיבי בסיוע הג'וינט. בפעילות הציונית שהחלה בראשית המאה העשרים השתתפו כל מגוון המפלגות ותנועות הנוער. עם מוסדות החינוך נמנו בתי ספר לבנות וחדרים, וזמן מה היו במקום גם גן ילדים עברי, בית ספר עברי ובית ספר תיכון יהודי.
הגרמנים כבשו את מקוב מזובייצקי ב-5 בספטמבר 1939. למחרת הכיבוש החלו הגרמנים לחטוף יהודים לעבודת כפייה. ב-7 בספטמבר 1939 נגזרה על היהודים שורה של גזרות; בין השאר הם הצטוו לגזוז זקנים ופיאות, נאסר עליהם להתאסף, ונדרש מהם להסיר כובעם לפני גרמנים. ב-8 באוקטובר 1939 סופחה מקוב מזובייצקי לבצירק ציחנאו. ב-23 באוקטובר 1939 חיללו גרמנים את בית הכנסת והחרימו את כל חנויות היהודים. בסוף 1939 הוקם יודנרט בראשותו של אברהם גרפינקל. כמו כן הוקם שירות סדר יהודי של 20 איש בראשותו של דוד אורליק (Orlik). היודנרט הקים ועד עזרה לטיפול בפליטים ובעניים. באפריל 1940 היו במקוב מזובייצקי 3,527 יהודים ובהם 517 מהם פליטים; 1,950 מהם נזקקו לסיוע סוציאלי. בדצמבר 1940 גדל מספר היהודים במקוב מזובייצקי ל-3,800. היודנרט לא התארגן כראוי ולא הוקם מטבח ציבורי.
בדצמבר 1940 רוכזו היהודים בתחום מגורים נפרד בצפון העיר, סמוך לשוק; הגטו הפך לגטו סגור ככל הנראה ב-1 באוקטובר 1941 (יום הכיפורים תש"ב). מפקד הגטו הגרמני היה שטיינמץ (Steinmetz). עם יהודים שגורשו מנפת מקוב, נפת מלווה (Mlawa) ונפת שיירפץ (Sierpc) גדל מספר התושבים בגטו לכ-5,500. הגטו הוקף גדר עצים גבוהה ומעליה גדר תיל, ונקבעו בה שלושה שערים. הצפיפות בגטו הייתה גדולה ושרר מחסור חמור במי שתייה. היהודים נשלחו לעבודות כפייה בסלילת כבישים ומדרכות, סיתות וחפירות. זרם הפליטים החמיר את הצפיפות, וכמה מתושבי הגטו נאלצו לגור באסמים, באורוות ובעליות גג. בשל התנאים הסניטריים הקשים, הרעב והקור פשׂו בגטו מחלות זיהומיות, ובאין מרפאה או בית חולים לטיפול בחולים מתו רבים מתושביו.
בין סוף 1940 לתחילת 1941 הועברו כ-300 צעירים יהודים כשירים לעבודה למחנה עבודה בכפר גונסבו (Gasewo) ונדחסו שם בבניין בית הספר. לכפר צ'רבונקה (Czerwonka) הובאו כמה עשרות משפחות (על-פי גרסאות שונות בין 150 ל-300 נפשות) ושוכנו במוסך של מכבי האש.
ב-1942-1941 הוקמו ליהודי מקוב מזובייצקי מחנות עבודה גם בכפרים אחרים. בקיץ 1942 עבדו 200 גברים צעירים ממקוב מזובייצקי בעיירה רוז'ן (Rozan). במקוב מזובייצקי עצמה הוקם מחנה ליהודים ולפולנים במבנה של בית המרחץ היהודי ושוכנו בו 400-200 אסירים.
ב-12 בפברואר 1940 נרצחו כ-500 חולי נפש, נכים וזקנים ממקוב מזובייצקי ביער ליד כפר סווריונובו (Sewerionowo) לא רחוק מהערי. ב-30 באוגוסט 1940 נורו בכיכר בית הכנסת 20 יהודים ופולנים ממקוב מזובייצקי שהובאו ממחנה ריכוז בדז'יאלדובו (Dzialdowo). ב-4 ביולי 1942 הוצאו להורג בירייה 15 יהודים; ב-9 ביולי נתלו בכיכר בית הכנסת עוד 20 יהודים, אחרי ששלושה פליטים יהודים מפולטוסק (Pultusk) נתפסו בהברחת מזון אל הגטו; וב-14 ביולי נתלה שם הרופא אבא קייטסון (Keitson).
בתחילת נובמבר 1942 הוחזרו לגטו כל היהודים שהיו במחנות עבודה באזור. ב-14 בנובמבר רוכזו כל היהודים מול בניין היודנרט, ובסלקציה שעשה מפקד הגטו הם חולקו לשתי קבוצות: ילדים מעל גיל 16 והוריהם – וכל היתר.
ב-18 בנובמבר 1942 החל גירוש היהודים מגטו מקוב מזובייצקי לגטו מלווה, בלי להתחשב בחלוקה שנעשתה ארבעה ימים קודם לכן. בגירוש נכח אריך קוך (Erich Koch), מושל בצירק ציחנאו. בעת הגירוש נרצחו כ-50 בני אדם, בעיקר חולים, זקנים וילדים. למלווה שולחו כ-5,000 יהודים, ומשם גורשו עד סוף דצמבר 1942 לאושוויץ.
לייב לנגפוס (Langfus), "הדיין ממקוב", שנאלץ לעבוד בזונדרקומנדו של אושוויץ-בירקנאו, כתב שם יומן שהוא אחת התעודות החשובות ביותר על אשר התרחש באושוויץ-בירקנאו ועל תולדות השואה בכלל.

  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog