המכון הבין-לאומי לחקר השואה

האנציקלופדיה של הגטאות

+ חיפוש במאגר

ז'יטומיר (Zhitomir)

מקום לפני המלחמה: בירת מחוז ז'יטומיר, ברה"מ/אוקראינה
מקום בזמן המלחמה: רייכסקומיסריאט אוקראינה

Ukraine, Zhitomir, גברים יהודים תחת שמירת חיילים גרמנים, 07/08/1941.
<br>
ארכיון יד ושם, 17EO3 Ukraine, Zhitomir, גברים יהודים תחת שמירת חיילים גרמנים, 07/08/1941.
ארכיון יד ושם, 17EO3

Ukraine ,Zhitomir, תלייה פומבית של יהודים שהואשמו בהשתייכות למשטרה החשאית הסובייטית, 7/8/1941.
<br>
ארכיון יד ושם, A2501/43 Ukraine ,Zhitomir, תלייה פומבית של יהודים שהואשמו בהשתייכות למשטרה החשאית הסובייטית, 7/8/1941.
ארכיון יד ושם, A2501/43

החל במאה התשע-עשרה הייתה ז'יטומיר מרכז יהודי חשוב. בשנת 1837 הועבר לז'יטומיר בית הדפוס העברי המפורסם מהעיירה סלבוטה (Slavuta), וב-1845 היא הייתה – לצד וילנה – לאחד משני המרכזים היחידים ברוסיה שהותרה בהם הוצאה לאור של ספרים עבריים. ב-1848 נפתח בז'יטומיר, בהסכמת השלטונות, בית מדרש לרבנים שבוגריו היו עם הזמן לחלק חשוב בשכבת המשכילים היהודים ברוסיה. המוסד נסגר בפקודת השלטונות ב-1885. בין 1864 ל-1882 התגורר ויצר בז'יטומיר מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ').
ערב מלחמת העולם הראשונה התגוררו בעיר כ-40,000 יהודים. במלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) היו בז'יטומיר כמה פוגרומים. בשני פוגרומים שעשה צבא פטליורה בינואר ובמרס 1919 נהרגו יותר מ-400 יהודים ונשדד רכוש של יהודים. גם בימי השלטון הפולני (מאי-יוני 1920) היו בעיר מעשי התעללות ביהודים וכמה עשרות יהודים נרצחו.
בין מלחמות העולם חיו בז'יטומיר כ-30,000 יהודים, וערב פלישת הנאצים הם היו כשליש מכלל אוכלוסייתה.
בימי השלטון הסובייטי (החל בקיץ 1920) התחוללו שינוים בחיי היהודים בז'יטומיר. בשנות העשרים והשלושים הצטמצם המסחר הפרטי עד שנעלם, אלפי יהודים הצטרפו לאיגודים מקצועיים, ובעלי מלאכה התאחדו בקואופרטיבים. במקביל דעכה בהדרגה פעילות המפלגות ותנועות הנוער הציוניות בעיר, עד שנאסרה כליל.
מינואר 1925 פעל בעיר בית משפט שהתנהל ביידיש וכן הוקמו בה מוסדות חינוך יהודיים ביידיש. מוסדות פדגוגיים הכשירו מאות צעירים יהודים להוראה בבתי ספר ביידיש ברחבי אוקראינה. למרות האיסור, הוסיפו לפעול במקביל גם חדרים ואף נוסדה בעיר ישיבה קטנה.
הגרמנים כבשו את ז'יטומיר ב-9 ביולי 1941. רובם הגדול של יהודי העיר התפנו ממנה בהוראת השלטון הסובייטי הנסוג, ברחו או התפזרו ביישובי הסביבה עוד לפני כניסת הגרמנים. עם הצבא הכובש הגיע לעיר זונדרקומנדו 4a ופתח במעשי רצח. ב-15 ביולי 1941 נורו כ-100 מיהודי ז'יטומיר, ועד סוף יולי הגיע מספר הנרצחים היהודים לכ-400. באוגוסט 1941 נעשו בעיר שלוש אקציות: ב-3 באוגוסט נורו 400 יהודים; ב-7 באוגוסט נורו 402 יהודים; וב-17 באוגוסט נורו עוד 266 יהודים. לפי מיפקד האוכלוסין מ-5 בספטמבר 1941 מנו תושבי ז'יטומיר 40,131 נפשות (בסוף שנות העשרים עמד מספרם על כ-100,000) – 4,079 מהם יהודים.
לאחר המיפקד ריכזו הגרמנים את היהודים בגטו שהוקצו לו שלושה רחובות באזור הדל ביותר בעיר. בימים הבאים הועברו אליו יהודים נוספים ממקומות יישוב סמוכים. תושבי הגטו חויבו לשאת סרט שרוול ועליו מגן דוד. נאסר עליהם לקחת לגטו ריהוט כלשהו, והם הורשו להעביר אליו רק כמות מזערית של חפצים הכרחיים ומזון. בימים הראשונים הותר ליהודים לצאת מהגטו בשעות היום כדי לקנות מזון, אך לאחר ימים מספר נסגר הגטו והוקף בגדר תיל. השלטון המקומי מינה אחד מיהודי העיר ל"זקן היהודים". מנת המזון שאושרה לתושבי הגטו הייתה מחצית ממנת המזון שקיבלו האוקראינים. בגלל הצפיפות והרעב פרצו בגטו מגפות, ורבים מתו. היהודים הוצאו לעבודות פרך בעיר. בקרב יהודי הגטו התהלכו שמועות שהם יישלחו לאודסה ומשם לארץ-ישראל.
ב-18 בספטמבר 1941 כיתרו שוטרים אוקראינים את הגטו, ולמחרת רצח זונדרקומנדו 4a ביער בוגון (Bogun) 3,145 יהודים. באוקטובר 1941 רצחו אנשיו עוד 1,500 יהודים באזור חוות וידומקה (Vidumka). סמוך לאותה העת הוציאו הגרמנים 35 נכים יהודים מהמוסד העירוני לנכים וכן חמישים ילדים מבית הילדים העירוני ורצחו את כולם. בעלי מקצוע הושארו לאחר הרצח בבניין גדול בעיר והועמדו לשירות הצבא הגרמני. ב-19 באוגוסט 1942 נרצחו גם הם – 237 בני אדם.

  • Facebook
  • YouTube
  • Twitter
  • Instagram
  • Pinterest
  • Blog