המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בסוף שנות השלושים של המאה העשרים התגוררו בסלבוטה כ-5,100 יהודים – שליש מכלל תושביה. בימי מלחמת האזרחים ברוסיה (1920-1918) נרצחו בעיר כמה יהודים בפוגרומים שעשו האוקראינים.
בימי השלטון הסובייטי היו רבים מיהודי העיר בעלי מלאכה, וקצתם התארגנו בקואופרטיבים. יהודים אחרים עברו לעבוד בבתי חרושת ממשלתיים. בסלבוטה פעלו "מועצה יהודית ממלכתית" ובתי ספר שהתנהלו ביידיש. לאורך רוב התקופה שבין שתי מלחמות העולם פעלו בסלבוטה בית כנסת ומקווה.
סלבוטה נפלה בידי הגרמנים ב-7 ביולי 1941 (או ב-4 ביולי, על-פי מקורות אחרים). ב-18 באוגוסט 1941 ירו חיילי גדוד 45 של המשטרה הצבאית הגרמנית 322 מיהודי העיר, וב-30 באוגוסט הם רצחו עוד כ-1,000 יהודים.
בינואר 1942 הוקם בסלבוטה גטו ורוכזו בו גם יהודים מיישובי הסביבה. היהודים חויבו בעבודת כפייה, הצטוו לשאת על זרועותיהם סרט, ונדרשו למסור למיפקדה הגרמנית את כל דברי הערך שברשותם. בגטו שררו צפיפות, רעב ומחלות, ושיעורי התמותה בו היו גבוהים.
מרבית תושבי הגטו נרצחו באקציה הגדולה שבוצעה ב-26 ביוני 1942. באותו היום נורו למוות סמוך לסלבוטה כ-5,000 יהודים. בעלי מקצוע ("נדרשים") עם משפחותיהם שנשארו בעיר אחרי האקציה נרצחו ב-10 בספטמבר 1942.