סלובקיה: רקע היסטורי בתקופת השואה

לאחר פירוק צ'כוסלובקה בשנת 1939 הוקמה מדינה סלובקית עצמאית תחת הנהגתו של הכומר הקתולי יוזף טיסו (Jozef Tiso). סלובקיה פעלה בשיתוף פעולה מלא עם גרמניה הנאצית והיתה החברה הראשונה במדינות הציר שנתנה את הסכמתה לגירוש יהודים מתחומה. בין החודשים מרץ ואוקטובר 1942, ריכזו הרשויות הסלובקיות כ-58,000 יהודים במחנות ריכוז ועבודה ומשם גרשו את האסירים למחנות השמדה בפולין. הגירושים פסקו זמנית בסתיו 1942, לאחר שלמעלה מ-34,000 יהודים כבר גורשו אל מותם.

בסוף אוגוסט 1944, עם התקרבות הצבא האדום, התקוממה המחתרת הסלובקית נגד משטרו של טיסו והגרמנים התערבו על מנת לדכא את המרד. הגרמנים חידשו את הגירושים ו-12,600 יהודים נוספים גורשו אל מחנות ההשמדה. כ-69,500 מתוך קרוב ל-90,000 יהודי סלובקיה נספו בשואה.