הבריחה מצרפת לאחר הכיבוש

עם החמרת המדיניות האנטי-יהודית של גרמניה הנאצית ביקשוו יותר ויותר יהודים לנוס על נפשם וחיפשו דרכים להגר מאירופה. לאחר כיבוש צרפת בקיץ 1940, התגבר זרם המבקשים לצאת את צרפת, ולפני שגרירויות וקונסוליות עמדו תורים הולכים וגדלים של אנשים שביקשו לקבל מקלט או רצו ויזות מעבר כדי שיוכלו לעזוב את אירופה.

פורטוגל שמרה על מדיניות ניטראלית במלחמה, וב-1938 פרסם משרד החוץ הנחיות לפיהן אסור ליהודים להתיישב בפורטוגל, אך יותר להם להיכנס למדינה לתקופה של עד 30 יום, בכפוף לאשרת תיירים. על מנת לקבל ויזות כאלה לפורטוגל, פליטים יהודים היו צריכים להציג לא רק אישור יציאה מצרפת, אלא גם ויזת כניסה ליעד הסופי שלהם (וזאת כדי להבטיח שלא ישארו בפורטוגל). בנובמבר 1939 פרסם משרד החוץ צו נוסף על פיו נאסר על הקונסולים הפורטוגזים להעניק ויזה ליהודים אשר גורשו מארץ מוצאם. בכך נסתם הגולל על ניסיונותיהם של חלק גדול מן היהודים ששהו בצרפת כפליטים לצאת מאירופה דרך פורטוגל.