הזר שפתח את הדלת
הינקה גולדפרב גרה בקוברין פולזיה (כיום בלארוס). הגרמנים כבשו את העיר ב-23 ביוני ,1941 וחמישה חודשים לאחר מכן הקימו גטו, בו צופפו 8000 יהודים. ביולי 1942 נלקחו כ-3000 יהודים מן הגטו ונרצחו בברונה-גורה. לשאר הניחו לחיות עוד כשלושה חודשים, ובאוקטובר 1942 רצחו גם אותם. כ-500 יהודים הצליחו לברוח ליערות תוך כדי מרד חמוש שבוצע על ידי המחתרת המקומית, אך רובם נתפסו ונהרגו.
הינקה הייתה בין אלה שברחו ליערות שבסביבה. תוך כדי מנוסתה, כשהגרמנים בעקבותיה, הגיעה לבית ואדם זר פתח לה את דלתו. היא חמקה פנימה והמציל הטעה את רודפיה, כשהוא מנחה אותם לכיוון ההפוך.
האיש היה כומר בפטיסטי בשם יוסיף נזארוק (Iosif Nazaruk) שחי בחווה מבודדת בליאכשיסטי (LYAKHCHISTY). משפחת הכומר טיפלה בהינקה, והכומר אפילו הלך לחפש את אמה של הינקה ולהביא גם אותה אל ביתו. לבסוף אף חיפש את בעלה של הינקה, שמעון מינקר, שהיה במחנה עבודה. עוד מצאו מקלט בביתו של הכומר רופא ואמו, ובכך עלה מספר האנשים תחת חסתותו לחמישה. כולם שהו שם שנה שלמה, עד שפרטיזנים רוסיים הגיעו למקום ואילצו את היהודים לבוא אתם, על מנת שיסללו כביש דרך הביצות. כולם נהרגו פרט להינקה.
לאחר המלחמה חזרה הינקה לקוברין, אך רק מעטים מן הקהילה שרדו. היא נישאה בשנית לניצול בן עירה שאף הוא היה הניצול היחיד במשפחתו. הזוג החל במסעו מערבה, ולבסוף עלה ב-1948 לישראל.
בשנת 1995 כתבה בתו של נזארוק ליד ושם וספרה שאביה הציל יהודים. הינקה כבר לא הייתה אז בין החיים, אך העדות שהגישה ליד ושם בשנת 1966 נמצאה. בעדות זו תארה את פרשת הצלתה, ועל בסיס זה הוכרו אנה (Anna) ויוסיף נזארוק כחסידי אומות העולם.
