את גברת מילנה יסנסקה פגשתי לראשונה באביב 1939. מכר יהודי שאת שמו שכחתי, סייע ליצירת קשר לארבעה נתינים אנגלים... שעבדו בפראג כמורים לאנגלית. לאחר הכיבוש של יתר שטחי צ'כוסלובקיה, ב-15 במרץ 1939, הם סייעו במציאת דרכי מילוט לאנטי-פשיסטים וליהודים...פגשתי אנשים רבים בדירתה בקורמסקה 6. שם מצאו מקלט והתכוננו לבריחה מעבר לגבול הפולני. בגלל חשש מקנוניה, לא ידעתי מעולם את שמותיהם ויתכן שאף שכחתי אחדים. מילנה ואנכי הסכמנו עד מהרה שאני יכול לעזור לה בפעילותה. נהגתי לקחתי אנשים במכוניתי, אירו דו-מושבית, מדירתה של מילנה ולהסיע אותם למורבקה אוסטרבה, ליד הגבול הפולני, שם הובילו אותם לפולין מקומיים שהכירו את השטח, כמו סליבה, מרנצאק ואחרים. לאנגלים הייתה תחנת מעבר בקטוביץ, משם היו הפליטים ממשיכים לאנגליה. אני מצליח להזכר בשמותיהם של רודולף קלר, העורך הראשי של העיתון PRAGER TAGBKATT, אוז'ן(אויגן?) קלינגר, וילי קראוס, האחים רבל, האחיינית של הבנקאי פצ'ק וילדה הקטן. רודולף שטיינר, מרקייביץ (היה לו קודם שם אחר), הולוס, העורך של העיתון PRAGER MITTAG , דר. ברנהרד מאזור דנציג. בריחתו של הולוס נכשלה, מפני שהחמיץ את נקודת המפגש בגלל השלג. הולוס עלה על רכבת בחזרה לפראג ואינני יודע מה קרה לו אחר כך. קלר הצליח לחצות את הגבול ביום שלמחרת. שטיינר וברנהרד נתפסו בידי השומרים הפולנים והוחזרו. שטיינר נשאר עם מילנה ונשלח לנתיב אחר. כל האנשים שהזכרתי הם יהודים...
מילנה הרשימה אותי כאישה אינטליגנטית ביותר, בעלת חוכמה פוליטית עצומה, אישה בעלת אומץ שלא ייאמן. בימים ההם הייתי צעיר מדי ועדיין בלתי בשל על מנת להעריך אותה כיאות, אך אני יודע בוודאות שהיא הייתה יוצאת מן הכלל.
כאשר פרצה מלחמת העולם ה II ב-1 בספטמבר 1939, לא הייתה כבר כל אפשרות להעביר אנשים את הגבול לפולין. המשכתי בקשר עם מילנה. בנובמבר 1939 היינו צריכים להיות יחד בארוחת צהריים אצל משפחת מאייר. היא לא הופיעה ונודע לנו שנאסרה. מכתבים אחדים שכתבתי לה נמצאו בביתה, בהם התייחסתי לכוונתי לעזוב לאנגליה. על כן נאסרתי ב-27 במרץ 1940 בברומברג. במשך החקירה שלי נשאלתי רק על מילנה. הגסטאפו לא ידע דבר על עבודתנו בסיוע לאנשים לברוח. בדיתי מחלת נפש ושוחררתי ללא משפט לאחר חמישה עשר חודשים.
