הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
לאחר שקראתי את סיפור חייו של פנג-שאן הו הלכתי לטייל טיול של ערב על שפת המדבר בסמוך לביתי. הרהרתי בשמיים השקטים שמעליי, ובזכות הגדולה שיש לי לחיות בשלווה הזו. כל חיי אני מכיר תודה לאנשים טובים שהצילו את משפחתי, ושבזכותם אני יכול לעמוד עכשיו כך שלוו ומאושר. כך נולד בי הרעיון לתאר בצלילים את השקט הזה, הבא לאחר הסערה. לא מדובר בשקט פיסי, אלא באהבת האדם, שלוות הנפש ושמחת החיים, אשר לפי הבנתי שזורות זו בזו.
היצירה נפתחת בקטע מלא תנועה ודרמתי, ההולך ונעשה מעיק וצורם מתאר ימי מלחמה, המלחמה ההיא או כל מלחמה ארורה אחרת, שמעורבים בה פחד, אלימות תרועות ניצחון וזעקות שבר. אחר כך מנגנת התזמורת קינה על המתים, שיש בה מקום למוטיבים של טעמי התפילה, המנוגנים בתחילה על ידי שני האבובים ואחר כך בצמדים של שאר כלי הנשיפה מעץ. החצוצרה וקרן היער מנגנות מנגינה עצובה, והכינור הסולן והקלרינט חותמים את הקינה, כשלפתע חוזרת לרגע רוח המלחמה, הפעם זוהי רוח של זעם גדול ותסכול על מה העבר שלא נוכל להשיב. עד כאן מוקדשת המוסיקה לעבר הנורא העומד כצל על חיי כולנו. במעבר חד, מתוך הרעש המעיק, צומחת לה מנגינה שלווה בחליל. זהו מעין ציטוט של סגנון הנגינה בחליל הסיני, המתאר את שלוות השקיעה המדברית, בסולמות הפנטטוניים, הקרובים באופיים לסולמות המוסיקה הסינית. בכך ביקשתי לומר תודה לעם הסיני כולו, אשר רבים מבניו היו שותפים להצלת יהודים בתקופה הנוראה ההיא.
מתוך השלווה נולד בסיומה של היצירה שיר תודה לאנשים הטובים, שבזכותם ניצלנו. עוד ועוד כלים מצטרפים עד שהקלרינט פורץ במנגינת שיר, שמקורה בעיבוד שכתבתי לפני כמה חודשים יחד עם המוסיקאי תומר הדדי, לשיר של הזמר הצעיר יאיר אפשטיין. עכשיו חוזרים שוב אחת ממנגינות הקרב של תחילת היצירה, מנגינת החצוצרה מן הקינה, ואף השיר הסיני, אלא שכולם מפויסים ורוחם חמה ואוהבת. כשכל כלי הקשת סיימו יחדיו את שירתם, חוזר לרגע החליל הסיני, הפעם בדואט עם האבוב שחוזר לראשיתה של הקינה היהודית. כך שלובים זה בזה, הם משלימים את המחווה לאיש הטוב הזה, פנג-שאן הו, שבזכותו ובזכות שכמותו אני יכול לחזות בשקיעה מדברית מופלאה, לקרוא לעצמי את שירו היפה והנוגע ללב של אברהם חלפי:
מיכאל וולפה: מלחין ואיש חינוך, נולד בתל-אביב בשנת 1960. חבר קיבוץ שדה-בוקר למעלה מעשרים וחמש שנה. הוא למד קומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים ובאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה. בין מוריו - חיים אלכסנדר, צבי אבני, מרק קופיטמן ואלכסנדר גהר. כיום הוא מלמד מוסיקה הן בירושלים והן בנגב. באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים משמש וולפה כראש החוג לתורת המוסיקה, קומפוזיציה וניצוח. הוא מלמד גם בתיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים ובישובים שונים בדרום, ביניהם באר-שבע ורמת-הנגב. בשנים האחרונות עסוק וולפה בפיתוח סגנון המחבר מזרח ומערב, תוך שימת דגש על הקו המלודי בהשפעת מנגינות עממיות ושירים עבריים. גם ביתו שבמדבר מהווה מקור השראה חשוב בבחירת טקסטים, ובאווירה המאפיינת חלק נכבד מיצירותיו.
וולפה כותב למגוון רחב של הרכבים - סימפוניים, קאמריים, ווקליים וסולניים. בין יצירותיו האחרונות - מחזור של פואמות סימפוניות "שירים על ארץ", שעריכתן מסתיימת בימים אלה.
יצירותיו הקאמריות של וולפה זכו להכרה מיוחדת בארץ ובעולם. שלישיית "ענבר" הקליטה וביצעה את ארבע שלישיות הפסנתר שלו, בין השאר בברלין, בוינה ובפראג. רביעייה לעוד, צ'מבלו, מנדולינה וגיטרה בוצעה לאחרונה במספר ערים ופסטיבלים באירופה. שתי רביעיות כלי הקשת שלו הוקלטו ובוצעו על ידי הרכבים שונים, ביניהם הרביעייה הירושלמית, רביעיית קוואני, רביעיית גרטלר ורביעיית אביב.
וולפה ממשיך לעסוק גם בהיבטים מחקריים של המוסיקה. הוא השלים עבודת דוקטוראט המוקדשת לסימפוניה במחצית השנייה של המאה העשרים, בהנחייתו של המוסיקולוג פרופ' יהואש הירשברג, ואף כתב מאמרים על מגוון נרחב של נושאים, ביניהם המוסיקה הסימפונית של פאול בן-חיים, המוסיקה הסימפונית של צבי אבני, תיאור סגנונם המוסיקאלי של המלחינים חיים אלכסנדר ויוסף טל, וכן מאמרים על סוגיות שונות בחינוך מוסיקאלי, שהופיעו בכתבי עת שונים בארץ ובחו"ל.
וולפה הוא מנהלם המוסיקאלי של פסטיבל 'צלילים במדבר' בשדה-בוקר, אותו ייסד לפני למעלה מעשר שנים, של חג המוסיקה הישראלית ושל פסטיבל 'דיאלוגים מוסיקאליים' בלונדון, בירת בריטניה. בחודש מרץ האחרון הוענק לו פרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום המוסיקה הקונצרטית.