יאדוויגה דודז'ץ, מורה מכפר קטן במחוז וילנה, היתה פעילה בתנועת הצופים הפולנית. בשנת 1934 עברה דודז'ץ לווילנה שם יצרה קשר עם התנועה הציונית של הצופים היהודים. במהלך הכיבוש הגרמני התעקשה דודז'ץ להעסיק יהודים במפעל העץ שניהלה. דירתה היתה מעל סדנת העבודה ושימשה מקום מפגש לחברי המחתרת היהודית. הודות לקשריה עם המחתרת הפולנית מצאה דודז'ץ מקומות מסתור, השיגה מסמכים "אריים" ואישורי עבודה ליהודים רבים ואף הבריחה נשק לגטו עבור חברי "ארגון הפרטיזנים המאוחד" (פ. פ. או.) ותכננה עמם דרכי התנגדות. לאחר שהלוחמים היהודים יצאו מגטו וילנה המשיכה דודז'ץ לשמור עמם על קשר ואפשרה להם להשתמש בביתה בתור מקום מפגש. דודז'ץ היתה קתולית אדוקה ופעולתה נבעה מאמונתה הדתית האיתנה.
לפני שחרור וילנה ביולי 1944 נפצעה דודז'ץ מנתז פצצה. רגלה נקטעה, היא לא התאוששה מהניתוח ומתה בבית החולים.
ב-17 ביוני 1999 הכיר יד ושם ביאדוויגה דודז'ץ כחסידת אומות העולם.