הסוכרייה של איש האס. אס
בסוף שנת 1944 התחבאו בהרי הטטרה המושלגים יהודים סלובקים מועטים ששרדו את הגירושים. המצוד הגרמני הבלתי נלאה אחר יהודים מסתתרים אילץ אותם לנדוד כל העת ממקום למקום. בין היהודים הנרדפים היתה גם משפחת ברגר על שלושת ילדיה. הצעיר שביניהם, פרדיננד – לימים מרדכי, היה בן 3 בלבד וסבל מאד מן התנאים הקשים. בין האיכרים שהעבירו מזון ליהודים ולפרטיזנים המסתתרים היתה גם נערה בת 17 בשם אולגה (Olga). היא ריחמה על הילד הקטן והסכימה לקחת אותו אל ביתה בכפר פורובקה (Porubka). אולגה לא טרחה לשאול את אמה ולבקש את הסכמתה, ופשוט הביאה אותו הביתה.
אולגה ואמה, מריה חומובה (Maria Chomova), החביאו את הילד בביתם וטיפלו בו עד לסיום המלחמה. הן העמידו פנים שהוא בנה של אולגה, פרקו חומוב (Ferko Chomov). שני יהודים מבוגרים נוספים התחבאו בבית. למרות האמצעים הדלים שעמדו לרשותן והסכנה שבחשיפתן, שתי הנשים דבקו בהחלטתן להגן על המסתתרים. באחד המקרים, עמדו בסכנת חיים של ממש כאשר קצין אס. אס שהגיע לביתן חשד כי הילד יהודי. למזלן, כך אמר להן הקצין עצמו, הילד הזכיר לו את בתו, והוא נסוג מחשדותיו ואף העניק לו סוכרייה.
לאחר המלחמה חזרו הוריו של פרדיננד לקחת אותו. שנים רבות אחר כך, כאשר התראיינה במחלקת חסידי אומות העולם, נזכרה גברת ברגר, אמו של פרדיננד, עד כמה אולגה אהבה את בנה הצעיר. אולגה הזדהתה עם כאבם של ההורים שנאלצו להיפרד מבנם הקטן. כל כך היה חשוב היה לה לנסות ולהקל את סבלם שהביאה את הילד מפעם לפעם אל מקום המסתור שלהם בהרים על מנת שיוכלו לראות במו עיניהם ששלומו טוב.
ב-12 בספטמבר 1993 הוכרו מריה חומובה ובתה אולגה סרמקובה (Sramkova) בתור חסידות אומות העולם.
