הלנה בוֹהוֹשֶביץ'  (רוטר)

הלנה (הלינה בכינוי החיבה) בוהושביץ', ילידת 12 ביולי 1908, התגוררה עם משפחתה באחוזת סקוּטניקי (Skotniki) הסמוכה לכפר קוֹזִ'יצֶה (Kozice), שליד העיר לבוב שבחבל גליציה בפולין. למשפחתה שורשים ארמניים ואבותיה הגיעו לפולין במאות ה- 17 – וה-18. משפחת בוהושביץ' השתייכה למעמד האצולה, החזיקה בבעלותה חווה חקלאית גדולה שהעסיקה רבים מתושבי הכפר, והייתה בקשרי ידידות עם משפחות יהודיות שחיו בכפרם ובכפרים הסמוכים. הם רקמו קשרים קרובים במיוחד עם משפחת רוֹטֶר,  משפחת הכט (אבי המשפחה היה חלבן) ומשפחת זֶקְלֶר (בעלי בית מרזח).  

את חינוכה היסודי קיבלה הלנה בביתה שבאחוזה, לשם הגיעו מורים פרטיים ללמדה, ומשבגרה שלחו אתהה הוריה ללימודים בפנימייה בעיר לבוב. בסיום לימודי התיכון התכוונה הלנה ללמוד רוקחות, אולם הוריה ביקשו לשדך לה חתן, כמקובל בעל ייחוס ארמני, כמקובל, והיא שבה לביתה שבאחוזה.  

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש האזור, שרפו הגרמנים את ביתה ואת חוותה של משפחת בוהושביץ'. רק מבנה הרפת, שהיה בנוי מלבנים, נותר על תילו. משפחתה של הלנה עברה להתגורר בפונדק בקצה הכפר שהיה בבעלות משפחת זֶקְלֶר היהודית. לפונדק הגיעה גם משפחת רוטר (אבי המשפחה נרצח על ידי הגרמנים עם פרוץ המלחמה), והמשפחות התגוררו יחדיו במשך שנה.   

עם נסיגת הצבא הגרמני, על פי הסכם ריבנטרופ מולטוב, נכנסו הרוסים לאזור. בינתיים שיפצה משפחת בוהושביץ' את הרפת והתאימה אותה למגורים כך שתוכל לחלוק אותה עם משפחת רוטר.
   
במועד שאינו ידוע  סייעה הלנה למשפחת זקלר להימלט. אבי המשפחה היה בטוח שבגלל בית המרזח שברשותו לא יאונה לו כל רע. הלנה שכנעה אותו לעזוב את הכפר וללכת מזרחה. היא העמיסה עגלה עם אוכל שהיה לה עבורו ועבור משפחתו וסייעה להם לברוח.  

ביוני 1941, לאחר פרוץ מבצע ברברוסה, כיבוש האזור מחדש על ידי הגרמנים וגירוש היהודים לגטאות בערים השונות, נכלאו משפחות הכט ורוטר והכט (ללא האב,אבי המשפחה שנרצח כאמור עם פרוץ המלחמה) בגטו גרודֶק יגֶיילונסקי שליד לבוב. למרות הסכנה שבדבר, שמרה עימן משפחת בוהושביץ' על קשר והביאה להן לגטו, שבו שרר רעב כבד, את מעט המזון שהצליחה לחסוך מפיה. הלנה הייתה מגיעה לחומת הגטו, ולמרות עינם הפקוחה של הגרמנים, השליכה אל מעבר לחומה חבילות מזון לארנה רוטר, אם המשפחה, שאספה אותן. כך במשך מספר שבועות מספר ועד שארנה הפסיקה להגיע. מאוחר יותר למדה הלנה שארנה נרצחה.

אוזְייָש (אנטון), בנה בן ה- 31 של משפחת רוטר, החליט שלא להיכנס לגטו ומצא מחסה אצל משפחת בוהושביץ'. הם חפרו למענו בור מתחת למרתף בית המגורים שנשרף, ואת פתח הבור כיסתה הלנה בערימת קש והפרשות של פרות בכדי להקשות על כלבי הגרמנים בשעת חיפוש במקום. כך, במשך 22 חודשים ועד לשחרור האזור בקיץ 1944, הסתתר אוזייש בבור.  

בסוף 1942,  נמלטו  מגטו גרודק טושה (אנטונינה) הכט בת ה- 11 (לימים יונה יונג) ואחותה בת ה-ה 17 רוּזָ'ה (לימים שושנה מנדל), שתי הניצולות היחידות ממשפחתן, נמלטו מגטו גרודק והופיעו לפתע על סף ביתה של משפחת בוהושביץ'. אף על פילמרות שהן היו מוכרות בכפר, ולמרות הפחד שאחז בהלנה והסכנה הרבה שבהסתרתן, היא קיבלה אותן בחום, האכילה אותן, החליפה את בגדיהן הרטובים, וטיפלה בהן במסירות.   

האחיות הכט הוסתרו למשך מספר חודשים מספר ברפת של הלנה, שכאמור שימשה למגורים. הן התחבאו בגג הרפת ולחילופין בערימות הקש שבחצר בעת שהגרמנים ערכו חיפושים במקום ונעצו את קלשוניהם ואת כידוני רוביהם בערימות הקש. חיפושים אלו עוררו מתח רב אצל הלנה וחשש שמא האחיות הכט תתגלינה. הלנה העידה שתושבי הכפר האוקראינים ידעו שמשפחתה מסתירה יהודים בביתה, והלשינו על כך לגרמנים.  

באחד מערבי החורף נודע להלנה שבכפר סמוך נרצחה משפחה יהודית. הלנה, שחששה מפני חיפוש אפשרי בכפרה, מילטה את טושיה ואת רוז'ה ליער סמוך וכיסתה אותןם בסדינים לבנים, כצבע השלג. כך העבירו האחיות את הלילה הרטוב והקפוא עד שהגרמנים התרחקו, ואז השיבה אותן הלנה לביתה.   
במהלך 1943 עברו אימה ואחותה של הלנה לעיר לבוב בתקווה למצוא עבודה. הלנה  השיגה לאחיות הכט מסמכים "אריים" שאפשרו להן למצוא עבודה בכפרים הסמוכים. היא אף נתנה לטושה את כתובת משפחתה בלבוב, ומעת לעת הגיעה טושה לבית למספר שעות על מנת לאכול או ללון בו.   

האחיות הכט המסתתרות לא ידעו במשך כל התקופה, שמשפחת בוהושביץ' הסתירה במקביל גם את אוזייש רוטר. בתום המלחמה פגשו האחיות הכט באוזיייש ורק אז נודע להן שהוא הסתתר במרתף ביתה של הלנה ששמרה את הדבר בסוד מפניהן, שמא יתפסו על ידי הגרמנים ויגלו זאת תחת עינויים. בהמשך עלו לישראל. האחיות הכט לישראל.   

ביוני 1945 נשא אוזייש רוטר את הלנה בוהושביץ' לאישה. במסגרת המציאות המדינית החדשה שהביאה עימה אף שינויי גבולות, קיבל הזוג רוטר חווה חקלאית במערב פולין, שטרם המלחמה הייתה בבעלות גרמנית. הלנה ואוזייש התיישבו במקום, ובשנים הבאות עסקו בחקלאות. בחלוף הזמן ביקש אוזייש להגר לקנדה, אולם הלנה התעקשה לעלות לארץ -ישראל בטענה כי זהו המקום היחידי שבו יהודים ירגישו בטוחים. וכך ב- 1950 עלה הזוג רוטר על אוניית המעפילים "גלילה", ובפברואר 1950 הגיעו לחופי חיפה אל מחנה העולים שער העלייה.  

מספר ימים מספר לאחר הגעתם החל אוזייש, שבארץ אימץ את השם יהושע,  לחפש יישוב שבו יקבעו את מגוריהם. בשיטוטיו הגיע לקיבוץ גבת, ששבה את ליבו בגישתו המודרנית לענף החקלאות. הזוג רוטר קבע את מגוריו במקום, אולם לאחר תשעה חודשים החליטו לעבור למושב באורתיים ב' (השם שונה בהמשך לעולש). לאחר שנתיים במקום העתיקו הלנה ואוזייש את מגוריהם לגן השומרון, ושם קבעו את עתידם. במהלך חייהם הם ניהלו משק חקלאי, שכלל רפת וגידולים חקלאיים שונים. בשנת 1972 הלך אוזייש-יהושע לעולמו והוא בן 69.  

 גם בארץ המשיכה הלנה במעשייה הטובים, וכך, למשל, סייעה לאלמנה ולששת ילדיה במזון ולקראת כל חג פורים נהגה לתפור להם תחפושות. משפחתה תיארה אותה כאישה מיוחדת, בעלת חוש הומור, אהובה על הבריות, צנועה מאוד ומסתפקת במועט, שתמיד חשבה על נתינה לאחר.   

במהלך השנים עמדו הלנה ואוזייש בקשרים טובים עם משפחתה החיה בפולין, שאף ביקרה בארץ ושומרת עד היום על קשר אמיץ עם ילדיהם של הלנה ואוזייש.  

הלנה ואוזייש לא הרבו לדבר על קורותיהם במלחמה. את מכתבה ל"יד ושם"  בנובמבר 1989 חתמה טושיה הכט, במשפט הבא: "היות והלינה הינה אישה אצילת נפש, היא לא רצתה להזכיר את מעשיה הטובים".  
ב- 20 ביוני 1990 הכיר "יד ושם" בהלנה רוטר כחסידת אומות העולם.  

ב"ד ניסן תשס"ו, 12 באפריל 2006, ה 12.4.2006  הלכה הלנה רוטר-בוהושביץ' לעולמה ונטמנה בבית העלמין גן השומרון לצידו של בעלה, שאותו הצילה.  

יהי זכרם ברוך