מאות יהודים, רובם ילדים, חבים את חייהם לאב ז'וזף אנדרה (Joseph Andre) מנאמור, אדם צנוע ונעים הליכות.
האב אנדרה החל בהצלת יהודים בשנת 1942, לאחר שנודע לן שמכר יהודי שלו, ד"ר ארתור בורק, בסכנת גירוש. ד"ר בורק, אשתו ושני בניו עברו להתגורר בנאמור ב-1940 לאחר שגורשו מהעיר אנטוורפן ולא הורשו לחזור ולהתגורר בה. האב אנדרה מצא מסתור עבור משפחת בורק בביתה של משפחת דופווי (Dupuis). הם שהו שם במשך שנתיים, עד לשחרור בלגיה. גברת דופווי נטלה על עצמה סיכון גבוה במיוחד מאחר ומשרדי הואפן אס. אס ואלון (גוף בלגי ששיתף פעולה עם הגרמנים), היו ממוקמים בקומה התחתונה של הבניין בו התגוררה והסתירה את משפחת בורק.
שבוע ימים לאחר שמשפחת בורק נכנסה למחבוא בבית משפחת דופווי, הגיעו בני דודיו של ארתור אל נאמור וביקשו מהאב אנדרה עזרה ומחסה. על אף שלא הכיר אותם באופן אישי, החליט האב אנדרה להחביאם ומאותו היום נטל על עצמו את המשימה המסוכנת לנסות ולהציל כמה שיותר יהודים הנמצאים תחת סכנה. האב אנדרה יצר קשר עם "ועד ההגנה היהודי" (CDJ), ארגון יהודי מחתרתי שארגן מקומות מסתור עבור יהודים, והביע את נכונותו לעשות ככל יכולתו להציל כל יהודי שיופנה אליו.
דלתו של האב אנדרה היתה תמיד פתוחה בפני כל יהודי שחיפש מסתור. הוא גם שמר על מעקב אחר כל היהודים שהסתיר. אם היה מקום מסתור שהפך מסוכן מדי או התנאים בו הפכו לקשים מדי, דאג האב אנדרה להעביר את היהודים המוסתרים למקום מסתור אחר. לא מעט ילדים הסתתרו בביתו של האב אנדרה.
ביד ושם הצטברו עדויות רבות על מסירותו של האב אנדרה למפעל ההצלה. שרה ויינברג מספרת כיצד לקח אותה מספר פעמים ממחבואה אל אמה שהסתתרה במקום אחר ולא עמדה בגעגועים אליה. דב טופורוק, חלה בזמן הסתתרותו ונזקק לניתוח. האב אנדרה ארגן את אשפוזו וניתוחו תחת זהות בדויה. אחר כך טיפל בו עד שהחלים. פעם אחת נתן לדב לישון במיטתו וישן בעצמו על הרצפה באמרו "ביתי הוא ביתך".
האב אנדרה השפיע על רבים מתושבי אזור מגוריו ללכת בעקבותיו ולסייע בהצלת יהודים. כך למשל, החביא ד"ר פרננד ארנולד יהודים במחלקה למלחות מדבקות מבית החולים סנט קמיל בנאמור.
רבים ממכריו של האב אנדרה הופתעו מהמהפך שחל בו. מחיים של התבוננות ולמדנות עבר לפעילות בלתי פוסקת. ממיסטיות וחולמנות להתמודדות עם המציאות הקשה. האב אנדרה נסע ברחבי בלגיה ושכנע מנזרים, מוסדות ובתים פרטיים להחביא ילדים יהודים תחת קורת גגם. שמו של אנדרה ופעילותו יצאו בכל מחוז נאמור ואף מעבר לגבולותיו ועד מהרה נודע לגסטפו על פעילותו. אנדרה הפך למבוקש ונאלץ להסתתר עד לשחרור נאמור על ידי האמריקאים בספטמבר 1944.
גם אז לא נח ממלאכתו. הוא לקח על עצמו את המשימה הקשה והסבוכה לאסוף את הילדים שהחביא במקומות רחוקים ונידחים ולהשיב אותם אל הוריהם, אם שרדו את השואה או לארגונים יהודיים שהסכימו לקבלם.
באוקטובר 1945 עזבו אחרוני הילדים את ביתו של האב אנדרה. במסיבת הפרידה דיבר האב אנדרה על האוניברסאליות של האל ואחוות בני האדם. הוא אף ענד על צווארו מגן דוד ולא צלב. בטרם עלייתם של הילדים על המשאית שלקחה אותם, חיבק ונישק האב את כל אחד מהילדים.
ב-1967 ביקר האב אנדרה בישראל והתקבל בחום על ידי עשרות מהילדים שהציל. אחד ממקבלי פניו, רב, אמר: "אשרי האב אשר זכאי לבן כמו האב אנדרה". בלוויתן ב-1973 היו ניצוליו בין נושאי ארונו.
מורו הרוחני של האב אנדרה, אבה אימר, סיפר שלמרות הסיכון הגדול שנטל האב אנדרה במעשיו הוא הופתע לגלות שהאב לא חשש או הסס לרגע. "אני בטוח שהוא היה מודע אובייקטיבית לתוצאות האפשריות למעשיו, אך הוא לא ייחס לגורלו האישי חשיבות כלשהי. הוא ראה בעצמו מכשיר בידי ההשגחה העליונה והקדיש עצמו לחלוטין לרצון האל."
