ואסקה ובוריס מ. אלטיפארמאק 

בוריס אלטיפארמאק (Boris Altiparmak), חבר מחתרת במונאסטיר, חי במרכז העיר יחד עם אשתו ואסקה (Vaska)  . ב-11.3.1943, היום בו רוכזו יהודי העיר לקראת גירושם, הגיע אל בית משפחת אלטיפארמאק שלמה צדיקריו ביקש מבוריס להסתיר אותו בביתו מפני המשטרה הבולגרית שמחפשת אחריו. בזמן שיחתם, הגיע שמואל (סמי) צדיקריו, אחיו הצעיר של שלמה, לבית אלטיפארמאק וביקש מקלט  אף הוא.

שני האחים התקבלו בחום בבית המשפחה. למרות הסכנה, טיפלה בהם ואסקה במסירות במשך שלושה ימים, שלאחריהם הוביל אותם בוריס אל קבוצת פרטיזנים.

למחרת, התייצב בפתח בית משפחת אלטיפארמאק אלברט רוסו. אלברט ובוריס הכירו בשנת 1942 במסגרת הפעילות המחתרתית בשורות הפרטיזנים, וכבר אז הציע בוריס לאלברט מחסה. זמן מה אחרי שאלברט שהה בביתם, מישהו הלשין על בני משפחת אלטיפארמאק ואלברט נאלץ לעזוב. בוריס ליווה את אלברט לדירה במרכז העיר שם שהה מספר ימים ו-וסקה דאגה לכל שחסר לו. מאוחר יותר, כשהגיעו הפרטיזנים לעיר, פגש אלברט את האחים צדיקריו, אלברט קסורלה ודוד קלדרון ששהו כולם בבית משפחת אלטיפארמאק לפני שהצטרפו לפרטיזנים.

שלמה צדיקריו (בכינויו המחתרתי, מו), קומיסר בריגדה פרטיזנית, נהרג בקומבאנובו ב-1944 ואחיו שמואל (בכינויו המחתרתי, סימוליקו), קומיסר של חטיבת תותחנים פרטיזנית, נהרג ב-1945.

ב-28 בנובמבר 1989, הכיר יד ושם בבני הזוג, ואסקה ובוריס אלטיפארמאק כחסידי אומות העולם.