הזמנת ביקור
חנות
אירועים
תרום ליד ושם
כרך ל"ח [ 2] של יד ושם — קובץ מחקרים כולל מאמרים מחקריים ומאמרי ביקורת מאת חוקרי שואה בכירים וחוקרים שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום מרחבי העולם. ארבעה ממאמרי המחקר (מאת אליעזר שורץ, שטֶפָן לֶנשטֶט, אלברט קגנוביץ', ויאן לניצֶ'ק) בוחנים את היחסים ההדדיים בין הפריפריה למרכז בגיבוש המדיניות כלפי היהודים בזמן השואה הן בקרב הגרמנים הן בקרב בעלות הברית והממשלות הגולות של המדינות הכבושות. השאלות בנוגע לתפקידם של הגורמים בפריפריה ואלה שבמרכז ובנוגע להשפעות ההדדיות ביניהם הן מן השאלות המרכזיות המעסיקות את החוקרים זה שנים רבות. ארבעת המאמרים המתפרסמים כאן מראים שלגופים ולפקידים המקומיים נודעה השפעה רבה על פעולות השלטונות בנוגע ליהודים. בין אם היו אלה פקידים גרמנים מקומיים בפולין הכבושה או פקידים מקומיים בברית-המועצות או האוכלוסיות המקומיות בצ'כוסלובקיה – התפיסה המקומית השפיעה על ביצוע מדיניות ובמקרים רבים גם על גורלם של היהודים. השאלה הבסיסית איך לבחון את ההיסטוריה הזאת ואיך להבינה בהקשר רחב יותר עומדת במרכזו של מאמר המחקר החמישי (גיא מירון) והן במידה רבה גם במאמרי הביקורת (יהודה באואר, אינגו לוזה, אנדרוּ אפוֹסטוֹלוּ).
שני מאמרי מחקר דנים בהשפעות ההדדיות בין אינטרסים כלכליים גרמניים, מטרות המלחמה, ואידאולוגיה ובהשפעותיהם על גורל היהודים. אליעזר שורץ בוחן בחינה מעמיקה את השפעת בנייתו של המכלול התעשייתי בּוּנה בידי אי גֶה פַרבן על פיתוחו ופעלו של מחנה בירקנאו, ואילו שטֶפָן לֶנשטֶט בודק את ניצול עבודת הכפייה היהודית בגטאות בערי השדה באזור הוַורטֶגאוּ בפולין הכבושה בידי הגרמנים. המחקרים הללו חושפים את האופורטוניזם הרחב הן במישור הפרטי והן במישור התעשייתי הפועל במסגרת אידאולוגית שקבעה את הפרמטרים להשמדת היהודים.
אליעזר שורץ מנתח את חלקו של אי גֶה פַרבן בהקמת מחנה ההשמדה בבירקנאו. חברת אי גֶה פַרבן לא הצליחה להשלים את בניית מפעל בּוּנה בקרבת אושוויץ למרות ההשקעה הענקית בכסף, בציוד ובחומרי בניין ובחייהם של כ־ 30,000 אסירים, רובם יהודים, שנשלחו לעבוד במפעל. התמחותו של שורץ בתכנון ערים ומחקר היסטורי מקיף ומדויק מביאים אותו לידי הבחנות חדשות בדבר היעדר תכנון ראוי, גישה הנדסית לא מקצועית וניהול כושל של בניית הפרויקט הענקי הזה. המאמר מגלה כשלים גדולים החל בתכנון הראשוני וכלה בבנייה. עקב כשליה של החברה בכל תחום ובדרגים הגבוהים ביותר נדרשה אספקה נוספת של אסירים עובדי כפייה, דבר שהביא בבירור להרחבה של ממש של מחנה אושוויץ ולהתפתחותו של בירקנאו גם כמרכז להשמדת יהודים מכל אירופה וגם כמאגר מרכזי של עובדים יהודים לתעשיית המלחמה הגרמנית.
ממצאי המחקר של שטֶפָן לֶנשטֶט מראים שגם הניצול הנרחב של עובדים יהודים מן הגטאות הקטנים בוַורטֶגאוּ וגם חיסולן המואץ של הקהילות האלה נבעו משני גורמים – אופורטוניזם של פקידים גרמנים ואידאולוגיה נאצית – ושניהם היו שזורים בבעיותיהם הכלכליות של הגרמנים בגטו לודז'. פקידים גרמנים בקשו שכר מינימלי בעבור יהודים שעבדו במפעלים גרמניים שהועתקו לאזור בשנים הראשונות של המלחמה ואז הפחיתו חלק גדול מן השכר הזה לכיסוי הוצאות קיומם של הגטאות ונטלו ממנו גם לכיסיהם. התוצאה הייתה תנאי עבודה קשים מאוד, ואף-על-פי-כן הביאה העלאת מכסות המזון לעובדים יהודים בשלהי 1940 יהודים להתנדב לעבודה. לֶנשטֶט מוצא שלא גובשה שום תכנית כוללת בנוגע לעבודה היהודית בסדנאות ובמפעלים מחוץ לגטאות. הכלכלה המקומית בעיירות האלה הייתה מצומצמת מכדי שעבודת היהודים תתרום תרומה של ממש לכלכלת המלחמה ובעלי התפקידים במקום לא היו מוכנים להשקיע את הכספים הנחוצים כדי לשנות את המצב הזה. מאחר שהבינו ששהותם של היהודים בוַורטֶגאוּ תהיה קצרה הגיעו פקידים גרמנים מקומיים ואזוריים רבים למסקנה שחשוב להפיק רווחים מידיים יותר מלייעל את תפוקת העבודה לטווח ארוך. וכך כשנעשתה השמדת היהודים המדיניות הרשמית עשתה התפוקה הנמוכה את העובדים היהודים האלה לגורמים שאינם ראויים לשימור.
אלברט קגנוביץ' מנתח את היחסים ההדדיים בין מדיניות לאומית לפקידים מקומיים בתקופת השואה בהקשר אחר לגמרי – בברית-המועצות, במקום שהשלטונות ובעלי תפקיד סובייטים שלטו על חייהם של מאות אלפי פליטים יהודים. המחבר בודק שלושה סוגים של פליטים יהודים בברית-המועצות: אזרחים סובייטים ותיקים; אזרחים סובייטים חדשים
מן השטחים שסיפחה ברית־המועצות בשנים 1939- 1940 ; ואזרחים זרים, בעיקר מאזור הכיבוש הגרמני בפולין. השלטונות הסובייטיים נתקלו בקשיים גדולים בניסיונם ליישב את גלי הפליטים השונים, והמחסור בדיור, עבודה, מזון ומצרכים ושירותים חיוניים אחרים פגע בחייהם היומיומיים של הפליטים. הפליטים סבלו מרעב, מחלות, ושיעור תמותה בוה ונפגעו גם מחוסר תיאום ואי-הסכמה בין השלטון המרכזי לבעלי התפקידים במקום, ובעיקר הפליטים היהודים. כשניסה השלטון המרכזי למשל לספק מקומות עבודה בתעשייה ומשאבים בסיסיים ראו הפקידים המקומיים בפליטים, שרבים מהם לא התאימו לעבודה פיזית קשה, בעיקר זרים לא רצויים המהווים מטרד נוסף על הבעיות האחרות בעת מלחמה. יתרה מכך, השלטון המרכזי ניסה לדכא גילויי אנטישמיות שנבעו לעתים קרובות מן הפקידים המקומיים.
יאן לניצֶ'ק בוחן את היחסים ההדדיים בין המרכז לפריפריה בתקופת השואה בהקשר שונה על־ידי ניתוח מקומם של היהודים וההתייחסות אליהם בשידורים בבי בי סי של ממשלת צ'כוסלובקיה בגולה לאירופה הכבושה. השידורים האלה נועדו בעיקר למולדת שהייתה מחולקת באותם הימים לשניים – הפרוטקטורט של בוהמיה ומורוויה וסלובקיה העצמאית. תוכן השידורים שיקף את ריבוי ההשפעות על שיקוליה של הממשלה הגולה. לאווירה הפוליטית בתקופת המלחמה היה תפקיד חשוב בעיצובם של השידורים שהתייחסו לגורלם של היהודים. השידורים לא היו נטולי רגש הומניטרי, אבל הממשל הגולה ביקשה בעיקר לקדם את מטרותיה הפוליטיות ולשמור על תדמיתה הדמוקרטית והליברלית. הממשלה החליטה לא להדגיש נושאים יהודיים מתוך חשש מפני התגובה השלילית הפוטנציאלית בבית. אִזכור סבלם של היהודים בא בהקשר של התייחסות לתכניות נאציות עתידיות לטיפול בעמים אחרים. הקריאות לצ'כים ולסלובקים לעזור ליהודים היו זהירות כמו גם הגינויים של משתפי פעולה מקומיים, בייחוד הסלובקים, מתוך שיקולים של אינטרסים דיפלומטיים שלאחר המלחמה של איחוד מחדש של שני חלקי המדינה.
מאמרו של גיא מירון מסכם את החלק המחקרי של הקובץ הזה בניתוח חודר של חקר השואה וחקר ההיסטוריה של עם ישראל בכלל והיחסים ההדדיים ביניהם. ספרו האחרון של דוד אנגל, מול הר הגעש: חוקרי תולדות ישראל לנוכח השואה, הוא קרש קפיצה לדיון שנפתח בניתוח של ניסיונות לכלול את השואה בתוך המחקר הרחב יותר של ההיסטוריה היהודית. הניסיונות הראשונים החלו עוד בתקופה הנאצית עצמה. המאמר ממשיך ובוחן את הנושא גם מצדו האחר – מקומה של ההיסטוריה היהודית בחקר השואה. מירון דן במקורו של הפירוד הזה ובהשלכותיו ומחפש דרכים לגשר על הפער. הוא מציע שתי דרכים אפשריות למזג את שני התחומים ההיסטוריים הנפרדים: באמצעות המחקר המתפתח על שארית הפלטה; ובאמצעות נקודת המבט התאורטית של ההיסטוריה התרבותית של "המפנה התרבותי" בשנים האחרונות. שלושה מאמרי ביקורת – על פרטיזנים סובייטים, על שוד הרכוש היהודי, ועל יהודי יוון – חותמים את הכרך הזה: יהודה באואר על ספרו של בּוֹגדַן מוּזיאל, Sowietische Partisanen: Mythos und Wirklichkeit; אינגו לוֹזֶה על ספרו של מרטין דין, Robbing the Jews: The Confiscation of Jewish Property in the Holocaust, 1933–1945; ואנדרוּ אפּוֹסטוֹלוֹ על ספרה של קתרין פלֶמינג, Greece: A Jewish History. כל מאמר ביקורת בוחן את הספר לעומקו, מתמודד עם המתודולוגיה והמסקנות של המחבר ומגלה לעתים ממצאים לא צפויים.
המאמרים בכרך הזה אינם עונים תמיד כמובן על כל השאלות שהם מעלים. ואולם חשיבותם של אינטרסים מקומיים בקביעת חלק מן העניינים היומיומיים, ולעתים גם בקביעת מדיניות, זוכה להבלטה ראויה. המאמרים מציעים לנו חומר למחשבה בנושא הזה והם כוללים הבחנות חשובות לחקר השואה בהקשריה השונים.