מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

יד ושם – קובץ מחקרים מ"ה [2] (2017)

בגיליון זה מתפרסמים מאמרים מאת איאן קֶרשוֹ ואוטו דב קולקה לזכרו של אברהרד יֵקֶל ז"ל, על תרומתו לחקר השואה, וכן חמישה מאמרי מחקר וחמישה מאמרי ביקורת. ארבעה מהמאמרים עוסקים בשואה בפולין: פרנק גרֶלקה על מחנות הכפייה במחוז חלם, שניהולם היה גרמני־אזרחי; עידית גיל על עבודה יהודית בכפייה במחוז רַדוֹם; דניאל עוזיאל על דיווחים מוקדמים של התקשורת הגרמנית בנוגע ליהודים; ורחל פֶלדהַי ברנר על האמונות האנטישמיות של זופיה קוֹסאק־שצ'וּצקה והמאמצים שהשקיעה בהצלת יהודים. בעז כהן דן בתשתית המחקר שיצרו ניצולי שואה לאחר המלחמה.

תקציר

מפעל חייו של אברהרד יֵקֶל ראוי לשבח על שהאיר היבטים מרכזיים בפרק האפל ביותר של ההיסטוריה הגרמנית ובעולם הרעיונות של היטלר. יֵקֶל נמנה עם ההיסטוריונים הראשונים ששפכו אור על הריכוזיות והעקביות שאפיינו את האנטישמיות של היטלר. באמצעות ניתוח מדויק של מיין קאמפף, הצליח יֵקֶל יותר מאי פעם לעמוד על התוכנית האנטישמית שהיטלר התווה מראש ולהבהירה. כיום זוהי עמדה מקובלת, אך לא כך היה תמיד. תחקירו המקיף של יֵקֶל על השקפת העולם היזומה של היטלר שינה, במובן זה, את המחקר העוסק בהיטלר והשפיע עליו רבות. 

תקציר

אברהרד יֵקֶל ייזכר כהיסטוריון דגול וידיד נאמן. יֵקֶל, פרשן ראשי של ההיסטוריוגרפיה הגרמנית, השתתף בכמה כינוסים בין־לאומיים בחסות יד ושם ואוניברסיטאות ישראליות שבהם נכללו פגישות ודיונים בין היסטוריונים גרמנים וישראלים. דבריו הברורים שנוסחו בקפידה, עמידתו הנחרצת על העקרונות שבהם האמין, וכמובן, תרומתו המקורית והרבה, שהייתה לעיתים נועזת למדי, הותירו חותם בל יימחה על הגותם של כל אלה שהתמזל מזלם לשמוע אותו באירועים אלה. בראש מודעת האבל על מותו שפורסמה ברשת נכתב, "אברהרד יֵקֶל – ההיסטוריון של היטלר" – תיאור מלוטש וקולע, שנתפס כטבעי ומדויק, לא מעט בזכות ספרו פורץ הדרך שראה אור ב־1969, Hitlers Weltanschauung. אפשר לומר ללא צל של ספק כי מפעלו של יֵקֶל הוא אכן קו פרשת המים בהיסטוריוגרפיה של גרמניה הנאצית ושל הפתרון הסופי.

תקציר

מחקר זה מנסה לשפוך אור על יחסי הגומלין בין אתרי רדיפות שונים בשטחי הגנרלגוברנמן באמצעות בחינה של מחנות עבודת כפייה לא תעשייתיים שהעסיקו יהודים, כפן מרחבי של ביצוע מדיניות הג'נוסייד של המִנהל של האנס פרנק בשלב מוקדם. המחקר מציב עדויות ראייה של יהודים, פולנים ואוקראינים במוקד ניתוח מטרתם של 16 מחנות עבודת כפייה שהיו בניהול הפיקוח על משק המים (Wasserwirtschaftsinspektion) במחוז חלם. מחקר זה מבאר את תנאי המחיה במחנות לוטה וקריכוּב, שהובילו לשיעור תמותה גבוה מאוד, ומציג שלושה ממצאים ברורים: 1) מיוני 1940 מחנות העבודה־לכאורה היו מרכיב מפתח ביישום הזמני של מדיניות הגטואיזציה הגרמנית שכיוונה באופן לא שיטתי לדילול האוכלוסייה היהודית בגנרלגוברנמן; 2) עדויות פולנים ויהודים מפרקות את השיח הגרמני הרשמי על "עבודה יהודית" ומדווחות על תפקידים שונים שמילאו מחנות עבודת הכפייה החקלאיים ובהם דמו הן למחנות השמדה והן למחנות ריכוז; 3) גישתם של מוסדות יהודיים לעבודת הכפייה ועדויות על שחיתות ועל שימור עצמי בדינמיקה של כלכלה עצמית במחנות עבודת הכפייה. מאמר זה הוא המחקר היסודי הראשון על קומפלקס מחנות עבודת כפייה אזרחיים שנעשה חלק מתעשיית ההשמדה בסוביבור משלהי 1941.

תקציר

המאמר בוחן את ניצול העבודה היהודית במחוז רדום בשלושת החודשים וחצי הראשונים למלחמה ודן במאפיינים הייחודיים של היחסים הסבוכים בין צרכים כלכליים ותפיסות גזעניות בתקופה זאת. לטענת המחברת, גם בלי מדיניות עבודה רשמית ניצלו הגרמנים עבודה יהודית כדי למלא את צרכיהם הכלכליים הקשורים בכיבוש פולין; הם השתמשו בעובדים יהודים להקמתם ולתחזוקתם של מפקדות ומשרדי מטה. לעבודת הכפייה התלוו טרור החטיפות, התעללויות אכזריות, חילול בתי קברות ומדיניות של הפרד ומשול. ההשפלה אמנם הייתה פועל יוצא של ניצול העבודה היהודית אך לא היא הייתה מטרתו העיקרית. המאמר מראה גם שלא כל עבודת הכפייה התבצעה אד־הוק. הגרמנים השתמשו בוועדים היהודיים הזמניים כדי לגייס עובדים ולהעסיק בעלי מלאכה ומדי פעם השתמשו בעובדים למשימות חוזרות. יהודים הגיבו על הרדיפה בכמה דרכים: הם החליפו עיסוקים, שיתפו פעולה עם הפולנים ונקטו יזמות כדי לעבוד בשירותם של הגרמנים.

תקציר

פלישת גרמניה לפולין סימנה לא רק את תחילת מלחמת העולם השנייה, אלא גם שלב חדש בתעמולה האנטישמית של הרייך השלישי. אף שהגרמנים פלשו לפולין בלי שתהיה להם כל תוכנית מוגדרת בנוגע לגורל תושביה היהודים, ככל שגברו רדיפות האוכלוסייה היהודית הם ניצלו את הגישה שלהם אל יהדות פולין ואת הגטאות שהוקמו בשטחים הכבושים לשדרוג התעמולה האנטישמית. בתחילה הציגו את היהודים כשייכים למערך אויביה הבינלאומיים של גרמניה. עם השלטת "הסדר החדש" בפולין הכבושה, הם תיארו את היהודים כאיום רב־ממדי על המשטר החדש: על הכלכלה, על התברואה, על התקינות הפוליטית ועל הביטחון. ברוח דומה הדגישה התעמולה הגרמנית, במאמציה להציג את "הסדר החדש" באור חיובי, את גיוסם הכפוי של היהודים לעבודות שונות.

למרות העובדה שהתעמולה של הרייך השלישי נוהלה במרוכז, היו שותפים לה כמה ארגונים ואמצעי תקשורת, ובהם, בין השאר, חטיבת התעמולה של הוורמכט, חברות החדשות והעיתונות המאוירת.

המאמר בוחן את המטרות, האסטרטגיות, השיטות והכלים העומדים בבסיס התעמולה. הוא בוחן את התעמולה גם בהקשר הרחב של המדיניות הגרמנית בפולין הכבושה ושל מלחמת העולם בתקופה הרלוונטית.

תקציר

זופיה קוסאק (1968-1889), סופרת ופובליציסטית פולנית קתולית ימנית שלאחר מותה הוענק לה אות חסידי אומות העולם, הייתה אנטישמית מובהקת. אף על פי כן, בעת השילוחים ב־1942 פרסמה קוסאק, שהייתה חברה מרכזית במחתרת, מנשר שכותרתו הייתה "מחאה!" וקראה לאוכלוסייה הפולנית למחות על רצח היהודים. זאת ועוד, בהיותה מעורבת אישית במבצעי הצלה הייתה קוסאק שותפה להקמת הארגון "ז'גוטה" שהציל בהנהגתה מאות יהודים. המבקרים מתארים את קוסאק כ"אנטישמית" או כ"קדושה", אך המחברת טוענת כי התנהגותה האלטרואיסטית מעידה על תמורה תיאולוגית. התוכנית להשמדת היהודים חשפה את הסכנות הטמונות בתיאולוגיה של בוז. ההסכנה ואף שיתוף הפעולה של הזרם המרכזי הפולני עם רצח היהודים שחוללו הגרמנים הולידו צורך לשקול מחדש את המסורת האנטישמית שדגלה ברדיפתם של "צולבי ישוע". נוכח "הפתרון הסופי" שהכריז כי היהודים הם תת־אדם נוצר צורך להחיל את הציווי "ואהבת לרעך" על הקרבנות היהודים. אף שקוסאק לא זנחה מעולם את השקפותיה הקסנופוביות, משהתחוור לה הפן הרצחני של הגזענות היא אוששה בכתיבתה ובמעשיה את קדושת החיים היהודים שנבראו בצלם וקבעה כי על הנוצרים מוטלת אחריות להגן על צלם זה.

תקציר

המאמר מראה כיצד יצרו היסטוריונים ניצולי השואה מיד אחרי המלחמה תשתית למחקר העתידי על התקופה באמצעות איסוף של עדויות ניצולים. הם שאבו מהמסורת היהודית המזרח אירופית של השתתפות ציבורית נרחבת במחקר חברתי ובאיסוף חומרים לשימושם של היסטוריונים שהייתה קיימת לפני המלחמה. אולם אל לנו להניח להמשכיות הזאת להסתיר מעינינו את הבעיות החדשות, התאורטיות והמתודולוגיות, שהקשו על ההיסטוריונים הניצולים, אף לא את אופיו החדשני של מפעל העדות.

הואיל ושפע המסמכים הגרמנים שהיו נגישים להיסטוריונים התווה את מסלולו של חקר השואה – ראיית השואה מבעד לעיני המרצחים – לא הייתה להיסטוריונים הניצולים ברירה אלא להידרש לעדויות כדי לספר את סיפור הרדיפה והרצח של בני עמם מנקודת המבט היהודית. אף־על־פי־כן הם היו ערים לבעיות הכרוכות בכך. הם דנו בסוגיות כגון אותנטיות ואמתות העדויות, פיתחו שיטות היסטוריות חדשות לאיסוף עדויות והתווכחו על מושג העדוּת כמפעל לאומי. הבנת גישתם ומטרותיהם תורמת להבנת העדויות שאספו הם עצמם והעדויות שנאספו בהמשך.

מאמרי ביקורת

מאמר ביקורת על: Shannon L. Fogg, Stealing Home: Looting, Restitution, and Reconstructing Jewish Lives in France, 1942-1947

תקציר

פוג עוסקת בדרכים שבהן ניסו יהודים שעברו את שנות המלחמה הטראומטיות בצרפת לשקם את חייהם אחרי המלחמה, ובקושי שלהם לתת ביטוי לאובדנם (בנפש ובחומר) ולתחושת הניכור שלהם מצרפת ומאזרחיה. מסגרת הזמן 1947-1942 מאפשרת לה לדון הן בעצם התהליך של נישול היהודים, בידי הנאצים ובידי המדינה והחברה הצרפתיות גם יחד, והן בתהליכי השיקום אחרי המלחמה. פוג מודעת היטב לכך שהמגעים המחודשים עם צרפת ועם הביורוקרטיה שלה העיקו על היהודים אחרי המלחמה. עבודתה היא תוספת חשובה לספרות המחקרית על תקופת וישי.

מאמר ביקורת על: Simon Geissbühler, ed., Romania and the Holocaust: Events, Contexts, Aftermath

תקציר

הרעיון להוציא את הספר מרובה המחברים הזה מקורו ביום העיון "שואת יהודי רומניה – התבוננות מחודשת במחקר ובדיון הציבורי" שנערך ביד ושם בירושלים ב־29 באוקטובר 2015. אם נושאי הדיון העידו על ההתקדמות שחלה בשנים האחרונות בחקר התחום, ובמיוחד בידי היסטוריונים צעירים ברומניה ומחוצה לה, הרי הכינוס עצמו הבהיר, כדבריו של גַיסבּילֶר, כי "עדיין נותרה עבודה רבה". קובץ מחקרים זה תורם תרומה חשובה לידע שלנו ולהבנתנו באשר ליחסם של הרומנים ליהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה ומצביע על תחומים למחקר עתידי על השואה ברומניה ובשטחים שהיו בשליטתה בתקופה זאת.

מאמר ביקורת על: Meron Medzini, Under the Shadow of the Rising Sun: Japan and the Jews during the Holocaust Era

תקציר

ההיסטוריה של היהודים במזרח אסיה בעת החדשה והסיבות להישרדותם בתקופת מלחמת העולם השנייה אינן מוכרות לרוב החוקרים העוסקים ביפן, ביהודים או בשואה. מירון מדזיני ממלא חסר זה ומקשר את שלושת הנושאים בספר קריא ותמציתי. הוא מראה שמספר היהודים ביפן היה כה נמוך עד שהיפנים לא יכלו לגבש עליהם דעה וממשלתם לא נדרשה ל"מדיניות יהודית". תחת שיראו בהם גזע או דת, הגישה ליהודים הייתה כאל פרטים והיחס אליהם היה תלוי בהשתייכותם הלאומית של היהודים ובתכונות האישיות של אנשי צבא ודיפלומטים יפנים.

מאמר ביקורת על: Anton Weiss-Wendt, On the Margins: Essays on the History of Jews in Estonia

תקציר

On the Margins: Essays on the History of Jews in Estonia הוא קובץ בן תשע מסות שכתב אנטון וייס־ונדט לאורך שנות הקריירה שלו עד כה, והם מתחקים אחר היחסים בין המיעוט היהודי באסטוניה לאוכלוסיית הרוב. אף שכל אחד מהמאמרים מעניין וחשוב בזכות עצמו, בצירופם הם מתגבשים לכדי טענה על הצורך בבחינה מחודשת של יחסים אלה באסטוניה. וייס־ונדט מצדיק את עמדתו כי העובדה שהיהודים לא שולבו בחברה האסטונית המרכזית ולא זכו להערכה כאזרחים שווים הולידה תוצאות קטלניות בתקופת השואה הנאצית וכי אסטוניה כיום עודנה ממאנת להתמודד עם מציאות זאת. אדרבה, הוא מראה שזן חדש של אנטישמיות, שנולד מתחרות התקרבנות הנובעת מהכיבוש הסובייטי אחרי מלחמת העולם השנייה, עדיין מפעפע בדמיון האסטוני. וייס־ונדט מפציר בחברה האזרחית באסטוניה להתמסר להתנערות מאחיזתו.

מאמר ביקורת על: Mehnaz M. Afridi, Shoah Through Muslim Eyes

תקציר

Shoah through Muslim Eyes מתעד את מסעה האישי של חוקרת פקיסטנית, מרצה במנהטן קולג' בארצות־הברית. המחברת מקדמת כאן מסר אוניברסלי על הצורך בגילוי רגישות ופתיחות ל"אחר", במובן הרחב של המושג. הגורמים המניעים אותה לכך הם עצם היותה אישה, קורות חייה ותפיסת הקוראן את "האחר". לדבריה, ראוי שהרגישות המוסלמית אל "האחר" תבוא לידי ביטוי גם ברגישות לשואה. הספר דוחק במוסלמים שלא לשקוע בהכחשת השואה ולדון בשואה ובסבלם של האנשים והעמים שהיו מעורבים בה. המחברת מפרטת את הנסיבות שהביאו אותה לעסוק בשואה: סיור בדכאו, ביקור בירושלים וראיונות שערכה עם ניצולי שואה בארצות־הברית. היא מספרת גם על הוראת אירועי השואה ורצח העם לסטודנטים שלה, ועל סבלם של המוסלמים בצפון אפריקה בתקופת המלחמה.