• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

יד ושם – קובץ מחקרים, מ"ג [1] (2015)

ד"ר דוד זילברקלנג

שאלות הנוגעות להתנהגות האנושית בתקופת השואה הן בלבו של כרך זה. ארבעה מאמרי מחקר מנתחים היבטים בהתנהגותם של יהודים הולנדים, גרמנים ופולנים, של פולנים ושל אחרים – השפעת ההמתנה על יהדות גרמניה, בפרט בשנות השלושים (גיא מירון); יהודים גרמנים והולנדים מהולנד בטרזיֶנשטט (אנה הַייקוֹבה); "העומדים מן הצד" במזרח אירופה (יאן גרַבּוֹבסקי); ויהודים בעיירה סטַשוּב במרכז פולין (שרה בנדר). בנושאים האחרים הנבחנים: התפתחות בית הכנסת ביד ושם (דורון בר); ומאמרי ביקורת על מחקרים חדשים על צרפת (שאנון פוֹג על דניאל לי), פולין (יאצק לֶאוֹצַ'אק על רחל פֶלדהַי ברנר), על השבועות הראשונים של רצח ההמונים בברית-המועצות (ג'פרי קוֹפּשטין על ויטולד מדיקובסקי) ועל רומניה (מריאנה האוּסלייטנֶר ורונית פישר, כל אחת מהן על שני ספרים). הכרך מוקדש לזכרם של מרטין גילברט, זאב מנקוביץ ופליקס טיך, עם מאמרים שכתבו עליהם ברנרד וסרשטיין, גדעון שמעוני ואֶלֶאוֹנוֹרה ברגמן ומוניקה אדַמצ'יק-גַרבּוֹבסקה, בהתאמה.

לחץ כאן להזמנה

 

תוכן העניינים

תקציר

המאמר עוסק בסוגיית ההמתנה בעולמם של יהודי גרמניה תחת המשטר הנאצי ומשתלב בשיח המחקרי על תפישות וחוויות זמן יהודיות בתקופת השואה. חלקו הראשון של המאמר, המתבסס על העיתונות היהודית הגרמנית בשנותיו הראשונות של המשטר הנאצי, בוחן את יחסם של כותבים ליברלים וציונים לסוגיה ההמתנה. הוא מראה כיצד הדילמה אם להמתין את לפנות לפעולה מהירה נגעה  לסוגיות יסוד של הזהות והתרבות הפוליטית של יהודי גרמניה. שני חלקיו הנוספים של המאמר, המתבססים בעיקר על עיון ביומנים של יהודים בני התקופה, מאירים את סוגיית ההמתנה מנקודת מבטו של הפרט. החלק השני דן במניעים השונים שהציגו כותבי יומנים יהודים גרמנים להמתנה, מציג את ההתפתחויות או האירועים שלהם הם המתינו ומאיר את הנסיבות המגוונות שאילצו אותם להמתין לאורך תקופת השלטון הנאצי. המאמר נחתם בדיון על השפעתה של חוויית ההמתנה, על גווניה, על האתוס הבורגני של כותבי היומנים היהודים בגרמניה, על דרך התנהלותם בחיי היומיום שלהם ועל ה"אני" שלהם.

תקציר

מאמר זה מתייחס ל=5,000 יהודי הולנד ששילחו הנאצים לטרזינשטט כנקודת מוצא המובילה לסוגיות כלליות יותר של אזרחות, מוצא ו"הבּיטוּס" בחברת המחנות. כשני שלישים של קבוצה זאת היו מהגרים מגרמניה ומאוסטריה; השליש הנותר – יהודים שנולדו בהולנד. בעוד שהראשונים הסתגלו עד מהרה לחוקיה של קהילת יושבי המחנה, נותרו האחרונים, ילידי הולנד, מרוחקים ולא פעם מבודדים מחברת האסירים. התנהגותם הסבילה של היהודים ההולנדים התבלטה לעין גם במחנות אחרים ואף אסירים הולנדים לא יהודים במחנות הריכוז שיקפו אותה. התגובה המיוחדת ליהודים ההולנדים היתה קשורה הן להיסטוריה של הולנד והן להיסטוריה של יהדות הולנד, ובפרט להביטוס הקבוצתי שלהם.

 

תקציר

במאמר זה מערער יאן גרבובסקי על תוקפו של "השילוש" שהגדיר ראול הילברג – קורבנות-מבצעים-עומדים מן הצד – לפחות בכל הנוגע ל"עומדים מן הצד" ארים תושבי פולין הכבושה. המחבר טוען שאיש לא היה יכול להישאר אדיש ותו לא לאלימות הקיצונית שהיתה קשורה בחיסול הגטאות, בשילוב עם נוכחותם של מאות אלפי פליטים יהודים מבקשי מקלט. בגנרלגוברנמן היתה השמדת היהודים חיזיון פומבי ומבעית שהוצג לעיני מיליוני צופים מעורבים, מי יותר ומי פחות, ומודעים לחלוטין. בראשית קיץ 1942 כבר הגיעו ידיעות על תאי הגזים והמשרפות לאוכלוסייה הכללית ויהודים ולא-יהודים כאחד ידעו מה קורה באתרי הרצח בטרבלינקה, סוביבור, חלמנו, בלז'ץ ואושוויץ. אף על פי כן, רק מעטים מאוד – מיעוט זעום אם כי אחוז אימה מפני נקמת הגרמנים ועוינות מקרב חבריהם, שכניהם ולעתים בני משפחותיהם – הביע עניין או נכונות לעזור ליהודים הנמלטים על נפשותיהם. זאת ועוד, פלחים מסוימים בחברה הפולנית אף ניצלו את אסונם של היהודים כדי להשיג להם קידום חברתי ומקצועי. לפיכך, כך טוען המחבר, עמידה מן הצד בפולין בתקופת המלחמה פשוט לא היתה אחת האפשרויות.

 

תשתית המאמר היא ביומן מתוארך שכתב ביידיש יוסף גולדשטיין, ושהופיע בספר היזכור לקהילת סטשוב, שראה אור בישראל בשנת 1962. אין זה יומן שנכתב בזמן אמת, אלא בשנים הראשונות לאחר מלחמת העולם השנייה, בהיותו של המחבר במלבורן, שבאוסטרליה. היומן מתחיל ב-1 בספטמבר 1939, בהיותו של המחבר בעיירה סטשוב, שבנפת סנדומייז' במחוז רדום, ומסתיים בינואר 1946. בחודש זה התארגנו 250 ניצולי סטשוב והסביבה, ששהו במחנות עקורים בגרמניה, לעריכת ערב זיכרון לנספי עיירותיהן, ובה בעת הקימו בגרמניה ועד לניצולי סטשוב. המידע שמסר גולדשטיין ביומנו, בשילוב עדויות למכביר וספרי זיכרונות, איפשר חיבור שיש בו תמונה כוללת ומקיפה על גורל יהודי סטשוב במלחמת העולם השנייה והשואה, תוך השוואה לגורלן של מספר קהילות סמוכות, שבנפת סנדומייז', כגון: כמיילניק, חנצ'יני, סטופניצה, פינצ'וב ועוד. המאמר עוסק בחיי היום של יהודי סטשוב עד להקמת הגטו, במחצית 1942, בדרך לגירוש היהודים לטרבלינקה, בנובמבר 1942, במחנות העבודה שהעסיקו את היהודים שנותרו בעיירה שנה נוספת עד להפיכת העיירה ליודנריין, וביחסים בין יהודי העיירה לפולנים שהתגוררו בה. 

 

תקציר

המאמר דן בכינונו של בית כנסת ביד ושם, שנחנך ב=1964. הוא משיב על השאלה מדוע ראו קברניטי יד ושם בעשור הראשון לקיומו של המוסד צורך להקים במקום בית כנסת, ומראה שבצד הצורך בשירותי תפילה יומיומיים למבקרים (ולסגל) נתפס בית הכנסת גם כיד זיכרון סמלית להשמדתה של יהדות אירופה. בצד היכל הזיכרון היווה בית הכנסת גורם הנצחה נוסף בהר הזיכרון.

 

 

מאמרי ביקורת

מאמר ביקורת על הספר Daniel Lee, Pétain’s Jewish Children: French Jewish Youth and the Vichy Regime, 1940-1942, Oxford University Press, 2014, 274 pp.

תקציר

תחת משטר וישי שאפה הממשלה הצרפתית לחולל "מהפכה לאומית" שנועדה לשקם את צרפת אחרי הלם התבוסה. "המהפכה הלאומית", שהושתתה על ערכים מסורתיים, כמו שיבה לעבודת האדמה, עבודת כפיים ולאומיות, תבעה גם להדיר את היהודים מקהילת הלאום. בספר Petain’s Jewish Children בוחן דניאל לי את הדרכים שבהן יצרו מגמות ההשתקמות וההדרה הסותרות לכאורה מרחב שבו יכלו בני נוער יהודים צרפתים לקחת חלק ב"מהפכה הלאומית" בשנתיים הראשונות לכיבוש הגרמני. לי גם מדגים את מגוון הדעות בנוגע ליהודים בדרגי הממשל הגבוהים ביותר, כמו גם נקודות חפיפה בין ארגונים יהודיים מסוימים ו"המהפכה הלאומית".

מאמר ביקורת על הספר Rachel Feldhay Brenner, The Ethics of Witnessing. The Holocaust in Polish Writers’ Diaries from Warsaw, 1939-1945, Evanston: Northwestern University Press, 2014, 198 pp.

תקציר

רחל ברנר ממשיכה אמנם בחקר הסוגיה הקרובה ללבה של הממד האתי של העדות, אך  גם מחוללת תפנית במחקריה הנוכחיים. כעת סוג המקורות הוא שונה: מרישומים שנעשו בידי יהודים (קורבנות השואה) עוברת המחברת אל עדויות של פולנים שרשמו אותן בזמן אמת (עדים לשואה). העבודה הנוכחית שייכת לתחום אותו אפשר להגדיר במובן הרחב כיחסי פולנים-יהודים בתקופת המלחמה והכיבוש בשנים 1939-1945. ברנר מתרכזת בהתנסות אישית של הפולנים – עדים לשואה. זה מקנה לספר את מקוריותו, משום שהוא אחד החיבורים הבודדים המתארים את עמדותיהם של הפולנים כלפי היהודים, ומטבע הדברים מוגבל היקף המקורות לרישומים שנעשו בידי הפולנים (כאן: סופרים פולניים) עוד במהלך המלחמה והכיבוש. מטרתה לשחזר את הקוטב הפולני ביחסים הפולניים-יהודיים, את הדרך בה הפולנים תפשו את היהודים, את האשליות והמיתוסים הפולניים אודותיהם, ולבסוף – להראות את רובד המתיחוּת מאמפתיה, דרך אדישות ועד לעוינות כלפי יהודים.

מאמר ביקורת על הספרים:

Armin Heinen and Oliver Jens Schmitt, eds., Inszenierte Gegenmacht von rechts: Die "Legion Erzengel Michael" in Rumänien 1918-1938, Munich: Oldenbourg Verlag, 2013;

Hildrun Glass, Deutschland und die Verfolgung der Juden im rumänischen Machtbereich 1940-1944, Munich: Oldenbourg Verlag, 2013

תקציר

סקירה זאת מציגה שני ספרים חדשים על הימין הקיצוני ברומניה לפני 1944. הקובץ בעריכתם של ארמין היינן ואוליבר ינס שמיט כולל עשרה מאמרים על "משמר הברזל" לפני 1938. המאמרים מנתחים את השפעת הארגון ברובדי החברה השונים, לא רק בבוקרשט אלא גם בפריפריה. כותבת הסקירה מותחת ביקורת על כך שרק מאמר אחד בספר מתמקד באנטישמיות וכי שניים ממחברי המאמרים מציגים באופן לא ביקורתי את דיווחי המשטרה על היהודים. הילדרון גלאס בוחנת בספרה את יחסה של רומניה לרדיפת היהודים בידי הנאצים. גלאס מתווה שלושה שלבים נפרדים: הסכמה למדיניות ההשמדה ב=1941-1940, אחריה שלב של חילוקי דעות ב=1942, שהוביל ב=1944-1943 לכלל קרע בנוגע לגישה ליהודים, שאפשר ליישם מבצעי הצלה ברומניה. בפרט מדגישה המבקרת את ריבוי המקורות הארכיוניים החדשים שאיתרה המחברת והשתמשה בהם.

בקורת ספרים:

Henry Eaton, The Origins and Onset of the Romanian Holocaust. Detroit: Wayne State University Press, 2013, 192 pp.;
Simon Geissbühler, Blutiger Juli—Rumäniens Vernichtungskrieg und der vergessene Massenmord an der Juden 1941. Munich: Ferdinand Schöningh, 2013, 229 pp.

תקציר

מאמר ביקורת זה, יבחן  שני ספרי מחקר חדשים המתמקדים באירועי הדמים שבוצעו בקיץ 1941 ברומניה, ויצאו לאור לאחרונה על-ידי ההיסטוריונים – הנרי איטון  וסימון גייסבוהלר.  במסגרת זו,  לצד סקירת הספרים והבעת התייחסותי, כחוקרת שואת יהודי רומניה, לחשיבותם, אבקש להרחיב את גבולות ההתבוננות הגיאו-פוליטית ברלבנטיות העכשווית של הדיון באירועי השואה ברומניה, ובבחינת המוטיבציות והאינטרסים הרומניים להתמודדות עם אחריותם לאירועים אלו. מאמר ביקורת זה מבקש לחדד – תוך הדגשת ערכם ומשמעותם של שני הספרים הנדונים,  את החשיבות הגבוהה של התפתחות המחקר ההיסטורי העכשווי, המתמקד בתקופת השואה במדינות כגון רומניה, אשר היו בעלות בריתה של גרמניה הנאצית והפעילו מדיניות יוזמתית משלהם בטיפול ב"בעיה היהודית", לא רק מבחינת הערך ההיסטורי, אלא נוכח חשיבות התפתחות זו אף לדיון הפוליטי האקטואלי במעמדה של רומניה בזירה האירופאית והבינלאומית.