• תפריט

  • ביקור ביד ושם

  • חנות מקוונת

  • שפות

  • נגישות
מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

יד ושם – קובץ מחקרים, מ"ב [2] (2014)

ד"ר דוד זילברקלנג

כרך זה של יד ושם – קובץ מחקרים מטפל בהיבטים שונים של התייחסות ליהודים ולשואה בעת ההתרחשויות ואחריהן. מרביתם של מושאי המאמרים הללו לא היו מנהיגים בולטים בחברותיהם – רבים היו אנשים "רגילים" – מקשת גיאוגרפית וחברתית רחבה. מאמרי המחקר עוסקים בלוחות שנה יהודיים שנכתבו באושוויץ-בירקנאו (אברהם אלן רוזן); ביחסם של סלובקים מקומיים ליהודים (אדוארד ניז'נַנסקי); בתפקידו של מומחה גרמני לימי הביניים בשואה (קורדליה הֶס); בהגותו התיאולוגית של רב ידוע ב-1940 (אסף ידידיה); ובזהותם הלאומית של ניצולים באמצעות היידיש בישראל (גלי דרוקר בר-עם). את הכרך משלימים מאמרי ביקורת על מחקרים חדשים העוסקים בגדודי העבודה ההונגריים (רנדולף ברהם על רוברט רוזט); בארצות-הברית (מיכאל מארוס על ריצ'רד ברייטמן ואלן ליכטמן); בצרפת (אליוט נידם אורביטו על סוזן זוּקוֹטי); על היחס לשואה במדינות פוסט-קומוניסטיות (מיכאל שפיר על ג'ון-פול הימקה וג'ואנה מיכליץ); ובטיולי שורשים בפולין (יאן גרבובסקי על אריקה לֶרֶר);וכן מכתבים מאת יאן לניצֶ'ק ופלורן ברָיאר.

לחץ כאן להזמנה

 

תוכן העניינים

תקציר

מחקרים קודמים על תופעת לוחות השנה שנכתבו ביד באושוויץ התעלמו ממקומו (ואף מקיומו) של לוח השנה היהודי. אולם שתי הדוגמאות של לוחות שנה יהודיים שנותרו מאושוויץ מלמדות על עיסוק ער בסדר הזמנים היהודי. אחרי בחינת טבעו של לוח השנה היהודי ותפקידו באירופה לפני המלחמה, ולאחר סיכום מה שידוע על לוחות שנה במחנות ריכוז בכלל, בודק מאמר זה את הביוגרפיות של שתי מחברות לוחות השנה מאושוויץ. המאמר מתמקד בשאלה מה בחייהן הקודמים ובנסיבותיהן בתקופת המלחמה הכין אותן לחבר לוחות שנה בתנאים כה קשים, ואחר כך הוא פונה אל לוחות השנה עצמם ומסביר מה מגלים פרטיו של כל אחד מהלוחות על היחס לזמן היהודי. לסיכום מתייחס המאמר להשלכות הטמונות בלוחות שנה יהודיים אלה לגבי המחקר על אושוויץ בפרט ועל השואה בכלל, וטוען כי לוחות השנה מעידים על חשיבותם של חיי הדת והתרבות היהודיים באושוויץ. בהיותם סמל פרדיגמטי לשאיפה לקיים בזמן המלחמה רצף עם העבר ולחזות את קיומו של עתיד, מעידים לוחות השנה היהודיים מאושוויץ על כך שהיה רצף כזה בעיצומה של השואה והוא טעון הכרה, המשׂגה והסבר.

תקציר

רוב המחקרים העוסקים בשואה בסלובקיה מתרכזים בעיקר בקהילה היהודית, כמיעוט שסבל מתוקפנות אנטישמית לסוגיה מידי הרוב הסלובקי. ניתוחים אלה תואמים את המסגרת האנליטית של ראול הילברג: הקורבנות (היהודים), המבצעים (במובן הרחב, האליטה המובילה של מפלגת משמר הלינקה ומשמר הלינקה עצמו – HSL’S ו=HG), והרוב הדומם. במאמר זה מבקש המחבר להתמקד ביחסים בין הרוב הסלובקי למיעוט היהודי בהקשר החברתי של השואה, כמו גם במבצעים המקומיים – אלה שיישמו מדיניות אנטישמית לא רק ברמת הממשל הממלכתי אלא גם בדרגים נמוכים יותר של שלטון מנהלי. ניתוח כזה מצריך תיאור של השינויים בריבוד החברתי ובניידות החברתית (ובתוך כך בעלות על רכוש) באוכלוסיית הרוב בתקופת השואה, עקב האריזציה וגירושה של האוכלוסייה היהודית. חיסולם של היהודים כמתחרים הוביל להיווצרותו של מעמד בינוני סלובקי. מעמד בינוני חדש זה יכול היה להגיע למעמדו רק בסיועה של מפלגת משמר הלינקה הלאומית, והיה מקושר פוליטית עם המשטר הסלובקי ועם מדיניותו האנטישמית. המחבר מדגים את הקשת הרחבה של תגובות חיוביות ושליליות כלפי המיעוט היהודי מצדו של הרוב הסלובקי בעת יישומם של האריזציה והגירושים.

תקציר

בכל האמור בשליטה על המחקר ההיסטורי וברישום האוכלוסיות היהודית והפולנית, אימץ מִנהל הארכיונים הפרוסי את האידאולוגיה הנאצית בשלב מוקדם יחסית. כשהובלעו שטחי הכיבוש הגרמני בצפון פולין במִנהל של מזרח פרוסיה, הורחבו עקרונות אלה והובילו להקמתו של מנהל קולוניאלי שרוב אנשיו היו גרמנים ו"פולקדויטשה"; לביזה ולניצול של תוצרי התרבות של האזור למטרותיהם של המתיישבים; ולשימוש באוכלוסייה המקומית הלא גרמנית לעבודות כפייה. הארכיונאים שיישמו עקרונות אלה היו תכופות פעילים גם ב=Ostforschung ("חקר המזרח") ובכך עיצבו את המסגרת האידאולוגית לעבודתם היום=יומית. מאמר זה מבקש לגשת לנושא באמצעות מחקר ביוגרפי מצומצם על ארכיונאי אחד מקניגסברג, ד"ר קורט פורסטרויטר. אף שפורסטרויטר לא היה אחראי לשום חלק עיקרי במדיניות הארכיונים במזרח, אין ספק שהוא ביצע הוראות בנאמנות והשתמש במומחיותו כדי להוסיף ולשקף את האידאולוגיה הנאצית בעבודת הארכיון שלו. לוח הזמנים שלו זורה אור על אחריותם של הארכיונים לביזה המקיפה של תוצרי תרבות, כמו גם על השתתפותם של הארכיונאים במנגנון השואה.

תקציר

תגובתו התאולוגית של הרב ד"ר אהרן קמינקא לרדיפות היהודים בארצות הכיבוש הנאציות ולהצלחה הצבאית יוצאת הדופן של גרמניה בתחילת מלחמת העולם השנייה הייתה בשני מישורים. במישור היהודי הלאומי עסק הרב קמינקא ב"פשפוש במעשים" לנוכח הייסורים. התבנית הכללית של ייסורים שהם תוצאה של חטא נשמרה, אך אופיו של החטא חרג מכל גישה מסורתית קודמת לשאלה. החטא לשיטתו הוא לא עבֵרה ספציפית על חוקי התורה אלא מחדל במילוי הייעוד ההיסטורי של עם ישראל – הפצת התורה בין העמים – שהיה בעיניו משימה כוללת העולה בערכה על כל מצווה פרטית.

המישור השני האוניברסלי עסק בראש ובראשונה בשאלת "'רשע וטוב לו'" של הצלחת הנאצים. מסקנתו הייתה שההצלחה היא זמנית ובפרספקטיבה של זמן אף מדומה, שכן דווקא הצלחה רגעית מביאה אחר כך לנפילה כואבת בהרבה. עם זאת גם סבל היהודים נידון במישור הזה וניתן לו ההסבר היהודי האוניברסלי שהועתק מן המישור הפרטי אל המישור הלאומי. על=פי ההסבר הזה אצל הצדיק, ובהקשר הזה העם הצדיק בעל הייעוד להיטיב לאנושות, ההיבט הרוחני הוא החשוב ומן הבחינה הזאת אין לדבר על גמול רע באשר עצם המעשה הטוב הוא כבר גמול לעושהו.

תקציר

זיכרון העבר ומיסודו במסגרת פרקטיקות של זיכרון הם מרכיב חיוני של הזהות הלאומית והעיתונות היא אחד מן המוסדות המרכזיים שבאמצעותם מתגבשת הזהות הזאת. המאמר הזה מתעד לראשונה את דפוסי הזיכרון וההנצחה הייחודיים שפיתחו עולי שארית הפלטה בישראל בשפתם, יידיש, בעיתונות שיצרו. הדפוסים האלה מאפשרים לעמוד על הזהות הלאומית הייחודית לקבוצתה העולים הזאת – בניגוד לדימוי הרווח שלפיו בחירתם הלשונית של דוברי יידיש להתמיד וליצור בשפתם מעידה על התנגדותם לעיקרי הציונות ועל ניכור ל"מקום" הלאומי דפוסי זיכרון השואה מעידים כי היידיש דווקא סייעה לדובריה לגבש זהות לאומית. אמנם זהות מורכבת ולעתים אף מסוכסכת, אבל הייתה זו זהות ציונית אלטרנטיבית הגאה בעברה והמקיימת זיקה ערה אל ה"גלות", שפתה ותרבותה.

 

מאמרי ביקורת

מאמר ביקורת על הספר: Robert Rozett, Conscripted Slaves: Hungarian Jewish Forced Laborers on the Eastern Front during the Second World War. Yad Vashem, 2013. 288 pp.

תקציר

ספרו של רוזט, העשיר במקורות ראשוניים ומשניים כאחד, הוא מחקר רב ערך על הרקע למערכת שירות העבודה בעלת הזיקה הצבאית שפעלה בהונגריה בתקופת המלחמה ולהתפתחותה. הוא חושף את אופייה האנטישמי מיסודו של המערכת, ומזהה את המבנה והתפקידים של סוגים שונים של מפעלי עבודת כפייה. על בסיס עדויות ניצולים ומקורות ארכיוניים הוא מתעד את מגוון המיזמים האזרחיים והצבאיים למחצה שבהם הוצבו העובדים היהודים המגויסים בהונגריה, במכרות הנחושת של בּוֹר (Bor) ולאורך קווי החזית באוקראינה. המונוגרפיה מבארת בדייקנות את השינויים במעמדם של אנשי שירות העבודה היהודים במהלך מלחמת העולם השנייה ומתמקדת ביחס המחריד אליהם לאחר התבוסה המוחצת של כוחות הציר בווֹרוֹנֶז' (Voronezh) ובסטלינגרד בראשית 1943. היא גם מספקת הערכה השוואתית תמציתית ושימושית של מערכות שירות העבודה שהתקיימו בימי המלחמה במדינות השכנות, בולגריה, רומניה וסלובקיה.

מאמר ביקורת על הספר: Richard Breitman and Allan J. Lichtman, FDR and the Jews. Cambridge, MA: The Belknap Press of Harvard University Press, 2013. 413 pp.

תקציר

התפקיד שמילא נשיא ארצות=הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט בתקופת רדיפות היהודים שקדמה למלחמה ובשואה הוא סלע מחלוקת מהוותיקים בהיסטוריה של השואה, סוגיה טעונה המשקפת נושאים שונים הן בעברם של יהודי ארצות=הברית והן בפוליטיקה הציונית. מאמר ביקורת זה סוקר את הספר האמין והמאוזן המבקש לטפל בסוגיה כחלק מחייו של רוזוולט, מהפוליטיקה האמריקאית וממלחמת העולם השנייה עצמה.

מאמר ביקורת על הספר: Susan Zuccotti, Père Marie-Benoît and Jewish Rescue: How a French Priest Together with Jewish Friends Saved Thousands during the Holocaust. Bloomigton and Indianapolis: Indiana University Pressm 2013. 276 pp.

תקציר

המאמר מגיש סקירה כללית של ספרה של סוזן זוקוטי על פעילותו של האב מארי-בנואה (פייר פטל [Pierre Péteul]) בהצלת יהודים בצרפת ובאיטליה בתקופת השואה. נידם אורביטו טוען שמחקרה של זוקוטי מאשר את החשיבות והצורך בעריכת מחקרים ממוקדים נוספים על המצילים, כדרך לשיפור ההבנה של האופן שבו התנהלו מבצעי ההצלה.

מאמר ביקורת על הספר: John-Paul Himka and Joanna Beata Michlic, eds., Bringing the Dark Past to Light: The Reception of the Holocaust in Postcommunist Europe. Lincoln and London: University of Nebraska Press, 2013. 778 pp.

תקציר

האנתולוגיה בעריכתם של ג'ון-פול הימקה וג'ואנה מיכליץ על ניסיונה של מזרח אירופה הבתר=קומוניסטית להתמודד עם "עברה האפל" מראה כי עד כה, לא הסתיים ניסיון זה לא בהצלחה ולא בכישלון. "זיכרונות מחתרתיים" שהתפרצו אחרי נפילתם של המשטרים הקומוניסטיים יצרו אחוות לא צפויות בין נרדפי הקומוניזם, בלי שים לב לסיבה האידאולוגית לרדיפה. זהו הסבר חלקי לסולידריות של אנשי הימין הקיצוני עם המרכז הדמוקרטי בדרישה – שהוכתרה במידה מסוימת בהצלחה – להוקיע את פשעי המשטר הקודם. דבר זה הוביל כמעט בכל מקום למה שמכונה כיום "טשטוש השואה" (Holocaust obfuscation).

מאמר ביקורת על הספר: Erica Lehrer, Jewish Poland Revisited: Heritage Tourism in Unquiet Places. Bloomington: Indiana Press, 2013. 274 pp.

תקציר

אריקה לֶרֶר, אתנוגרפית מאוניברסיטת קונקורדיה במונטריאול, יצאה להבין ולתאר את הפוליטיקה של הזיכרון בהקשר של מפגשי יהודים-פולנים. את המעבדה שלה בחרה לרר למקם בקז'ימיֶז', שבימים עברו היה הרובע היהודי בקרקוב ובעת האחרונה הוא אתר של תחייה יהודית ייחודית – אם אפשר להשתמש במונח כזה לגבי מקום שכל אוכלוסייתו היהודית המקורית הושמדה בשואה או אולצה להגר בשנים שאחרי השואה. לדאבון הלב, הספר הוא אכזבה, היות שהמחברת אינה מתייחסת לספרות הפולנית העשירה בנושא. תיאורה של לרר מספר לנו יותר על הגילוי העצמי של המחברת ועל התמודדותה עם "הזהות היהודית הפוסט-שואתית" הפרטית שלה, מאשר על הסוגיות שעל הפרק.