מידע למבקרים
שעות פתיחה:

יום א' - ד': 17:00-9:00

יום ה': 20:00-9:00*

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

* המוזיאון לתולדות השואה, המוזיאון לאמנות, ביתן התערוכות ובית הכנסת ישארו פתוחים בימי חמישי עד השעה 20:00. שאר האתר יסגר בשעה 17:00.

הוראות הגעה:
למידע נוסף לחצו כן

יד ושם – קובץ מחקרים, מ' [2] (2012)

ד"ר דוד זילברקלנג

כרך זה כולל שישה מאמרי מחקר בנושאים שונים הנוגעים לרומניה, גרמניה, בריטניה, לטוויה, למחנות העקורים ולחברה הישראלית, וארבעה מאמרי ביקורת על ספרים חשובים שראו אור בעת האחרונה. בכרך מופיעים: מאמרו של יוֹן פּוֹפּה המנתח את השפעתו הרבה של הפטריארך האורתודוקסי הרומני מירון כריסטֶאה בשנת כהונתו כראש ממשלה (1939-1938) על היחס ליהודים ועל גורלה העתידי של יהדות רומניה; מאמרה של כריסטינה שוּנמַקֶרס החושפת את התפקיד החשוב שמילא בנק דיסקונט זהב הגרמני, "דֶגוֹ", בהפקעת נכסים ורכוש מיהודים ברייך השלישי; מאמרו של סטיוון טיאַס הבוחן את המעט שעשה המודיעין הבריטי כדי להשיג מידע על רצח ההמונים בברית=המועצות אחרי לכידתו של איש איינזצגרופה D, רוברט בַּרט, באוקטובר 1943; מאמרו של ריצ'רדס פּלַווניקס המגלה את סיפור המרדף, התביעה והענישה במערב גרמניה של פושע המלחמה הלטווי הידוע לשמצה ויקטוֹרס אָרייס, שהיה מעורב ברצח אלפי יהודים ובמשך שנים רבות הצליח לחמוק ממשפט; מאמרה של אלה פלורסהיים על פעילותו המגוונת והחיונית, שאינה מוכרת ברבים, של התיאטרון היידי במחנות העקורים בגרמניה, שמילאה תפקיד תרבותי חשוב בקרב הניצולים ואף סיפקה חלק מצורכיהם הרגשיים; ומאמרו של יחיעם וייץ הבודק את מקומו המרכזי של משפט אייכמן בתמורות שחלו בתפיסת השואה בחברה הישראלית – תהליך שראשיתו בדיונים בשנות החמישים על תוכנו ומשמעותו של יום השואה והמשכו הרבה אחרי המשפט.

מאמרי ביקורת מאת משה צימרמן, אלן סטַינוַייס, שלמה שפיר וסימון ג'יליוֹטי משלימים את הכרך העשיר הזה.

לחץ כאן להזמנה

 

תוכן העניינים

תקציר

מירון כריסטאה, הפטריארך הראשון של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית (1939-1925), היה לראש ממשלת רומניה בפברואר 1938. בתקופת כהונתו איבדו יותר מ-200,000 יהודים (שהיו יותר מרבע מאוכלוסיית היהודים ברומניה) את אזרחותם; הפטריארך דיבר בריש גלי על גירוש היהודים מרומניה ואף הכין תכניות להפעלת מדיניות של "רומניזציה". לא מעט אנשי אקדמיה ערכו מחקרים על האנטישמיות של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית ועל הפטריארך מירון כריסטאה בתקופה שבין שתי המלחמות. רוב המחקרים ייוחדו לבחינת עמדתם של מירון כריסטאה ושל הכנסייה כלפי היהודים לפני 1938 ואינם מנתחים את הקריירה הפוליטית והדתית של הפטריארך בזמן שכיהן כראש ממשלת רומניה. המאמר הזה מנסה למלא את החסר הזה ולבחון את האנטישמיות של הפטריארך כריסטאה בתקופת כהונתו כראש ממשלה, מפברואר 1938 ועד מותו ב-6 במרס 1939.

תקציר

בשנים 1945-1933 מילא בנק דגו Dego) ) תפקיד חשוב בהפקעת רכוש ונכסים של יהודים. מטרת הקמתו של הבנק הייתה לקדם את מדיניות הייצוא של הרייך. הוא שימש בתור מרכז הסחר במזומנים, במניות  ובנכסי דלא ניידי. הבנק הסדיר את רישום הרכוש והנכסים וסייע להעביר ולנצל את הרכוש לטובת הכלכלה הנאצית. ההון היהודי הועבר (הופקע) בעיקר במסווה של הגירה או "אריזציה". בשנת 1938 מיסדה הממשלה את הניצול הכלל-ארצי של המיעוט היהודי. מטרת הרשויות הייתה למנוע ממהגרים יהודים להעביר את רכושם מחוץ להישג ידו של אוצר הרייך, ולפיכך המיר דגו נכסים מוקפאים של מהגרים (מזומנים ומניות) במארקים גרמניים נזילים בהפסד עצום לבעליהם. יתר על כן, בתפקידו כממונה על הייצוא פיקח דגו מקרוב על החברות היהודיות שהיו בעלות חשיבות עבור סחר החוץ של גרמניה. כמו כן פיקח באופן הדוק על זרימת המידע בין מוסדות המדינה המעורבים בדבר ובין החברה שעמדה לעבור  אריזציה. נראה ששום מוסד לא הרוויח ישירות מהאריזציה ומחיסול ההון היהודי. אף על פי כן המחקר מוכיח שרשת יעילה ביותר של רשויות שונות ניצלה את ההון היהודי, היא סיפקה מידע רב חשיבות שהיה קשור לאריזציה המתחוללת והשפיעה במידה מרובה על הקשרים עם המוסדות המקומיים והבין-אזוריים.

תקציר

ריצ'רדס פלווניקס חושף את סיפור המרדף, ההעמדה לדין והענישה של פושע המלחמה הלטווי ויקטורס ארייס במערב גרמניה. היחידה הנודעת לשמצה "קומנדו ארייס" שבפיקודו של ארייס הייתה מעורבת ברציחתם של עשרות אלפי יהודים בלטוויה ובבלרוס. עשרות שנים הצליח ארייס לחמוק ממשפט, אף על פי שהחוקרים במערב גרמניה ידעו כבר בשנות השישים על פעולות הרצח שביצע עם היחידה שלו. ארייס נאסר רק בשנת 1975 ובשנת 1979 הורשע. המשטרה הגרמנית התעלמה ממידע שמסר מהגר לטווי על מיקומו של ארייס ועל השם הבדוי ששימש אותו.  אף על פי שאיש המפתח, מי שהיה אחראי ללכידתו, היה בסופו של דבר לטווי, היו לטווים אחרים שהסתבכו כשניסו להגן על ארייס במשפט. נראה שלמרות הסולידריות הלטווית הזאת רווחה בקרב הפליטים הלטווים הרגשה שארייס גורם להם למבוכה שמוטב לה שתישכח. פלווניקס טוען שהמקרה של ארייס שופך אור הן על ההצלחות הן על הכישלונות של מערב גרמניה להתמודד חוקית עם העבר הנאצי. כמו כן הוא חושף את העמדות של הפליטים הלטווים במערב גרמניה כלפי השואה בארצם, שבה השתתפו גם בני ארצם.

תקציר

המאמר עוסק בהתפתחותו המהירה של תאטרון יידיש של אנשי שארית הפליטה ובהשפעתו. התאטרון, שהחל לפעול ביזמת הניצולים במחנות עקורים רבים בגרמניה כבר בשבועות ובחודשים הראשונים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, נהפך לתופעה אמנותית וחברתית כובשת שמשכה אליה קהל רב מיושבי המחנות. המאמר בוחן את גילוייה של התופעה, את תכני ההצגות, שמקצתן כללו עיסוק נרחב בניסיונות השואה הקשים של הניצולים ובוחן בהקשר הזה את תרומתו של תאטרון היידיש לראשית שיקומם של העקורים לאחר המלחמה.

תקציר

המאמר דן בשאלה המרכזית לגבי מקומו ההיסטורי של משפט אייכמן בהנצחת השואה בישראל. המשפט היה המאורע ששינה את גישתה של החברה הישראלית לשואה. ההתרחשות הדרמטית הזו קישרה לתהליך ההיסטורי והפוליטי שהחל בראשית שנות החמישים של המאה העשרים והסתיים ב-1959, שנתיים לפני תחילת הצעדים להרשעתו של אייכמן בשנת 1961.

רוב רובו של המחקר הזה עוסק בדיונים הממושכים שהובילו לחקיקת חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה הקובע בעיקר את יום הזיכרון ואת מטרתו – טקס זיכרון לשואה ולפעולות הגבורה והמרד בימים ההם. אפשר להבחין בשתי מגמות: האחת הרחבת רעיון הגבורה בשואה והאחרת הקובעת שבישראל חל שינוי ביחס לשואה – מראייה פוליטית לראייה לאומית. שתיהן קיבלו ביטוי במשפט אייכמן ומצביעות על כך שהמשפט היה חלק מתהליך ולא אירוע חד פעמי.

 

מאמרי ביקורת

מאמר ביקורת על הספר: Otto Dov Kulka and Eberhard Jäckel, eds., The Jews in the Secret Nazi Reports on Popular Opinion in Germany, 1933–1945. New Haven: Yale University Press, 2010.

תקציר

הוצאת הספרים של אוניברסיטת ייל פרסמה תרגום לאנגלית של אסופה חשובה של דוחות נאציים סודיים בנוגע  לתגובות הנפוצות על רדיפת היהודים ורציחתם. 3,744 מסמכים, האסופה המלאה שהיא תוצר הפרויקט הישראלי-הגרמני, מאוחסנים בתקליטור המלווה את הכרך. 752 המסמכים שנדפסו בספר מתייחסים להיבטי מפתח של המדיניות הנאצית כלפי הקהילה היהודית. הם כוללים חרם כלכלי, טיהורים תעסוקתיים, אריזציה, ליל הבדולח, גירוש, כליאה בגטו ו"הפתרון הסופי". כמו בהוצאה הגרמנית המקורית העבודה מציגה מודל של עריכה תיעודית ומביאה כרונולוגיה מפורטת, מאגר מונחים מקיף וביבליוגרפיה נרחבת. הספר הזה צריך להיות חלק מכל ספריית שואה המכבדת את עצמה.

מאמר ביקורת על ספרה של: Beate Meyer, Tödliche Gratwanderung: Die Reichsvereinigung der Juden in Deutschland zwischen Hoffnung, Zwang, Selbstbehauptung und Verstrickung (1939–1945). Göttingen: Wallstein, 2011

תקציר

בספרה Tödliche Gratwanderung: Die Reichsvereinigung der Juden in Deutschland zwischen Hoffnung, Zwang, Selbstbehauptung und Verstrickung (1939–1945) בֶּאַטֶה מאייר בוחנת את התנהלותה של הנהגת יהודי גרמניה במחצית השנייה של התקופה הנאצית. לכל אורכו של הספר מאייר מכוונת להפרכת הדעה שהיהודים עצמם היו שותפים לרצח של עצמם. מאייר משתמשת בגישה רב שכבתית להמשגה של דילמות אתיות של קרבנות השואה ומגיעה למסקנה שטיהור הרייך היה מכשיר אחד במסגרת רחבה יותר של שליטה ורדיפה נאצית. בכך היא מייתרת את השאלה בדבר המוסר של הקרבנות. המחקר של מאייר המשתמש במקורות רבים ומגוונים משחזר בקפידה סיפור מורכב ומעורר דיון בשאלת היחסים בין קרבנות למדכאים בהקשר של האסון שפקד את המנהיגים של הקהילה היהודית בגרמניה.

מאמר ביקורת על הספר: Joachim Scholtyseck, Der Aufstieg der Quandts: Eine deutsche Unternehmerdynastie. Munich: C. H. Beck, 2011

תקציר

המונוגרפיה המפורטת והמקיפה של יואכים שולטיסק על שושלת התעשיינים והיזמים הגרמנית קוונט היא תרומה רבת ערך להבנת תהליך הנציפיקציה של הכלכלה הגרמנית בשתים-עשרה שנות קיומו של המשטר הנאצי, בעיקר משום שהיא עוסקת בתאגיד ידוע פחות מן השמות המפורסמים קרופ, טיסֶן וסימנס. הספר מתמקד בגינטר קוונט, שנולד בסוף המאה התשע-עשרה במחוז ברנדנבורג שבגרמניה, לשם היגרו אבותיו מהולנד, ומת בן שבעים ושלוש בעת ביקור בקהיר. קוונט חי בארבע תקופות נפרדות:  שלהי הקיסרות, שאותה כיבד בזיכרונו; רפובליקת ויימר, שאותה לא אהב מעולם; התקופה הנאצית שאליה הסתגל עד מהרה בגלל אופיו הסמכותי, אם כי לא השתכנע מן האידיאולוגיה שלה; ובסוף חייו – הרפובליקה הפדרלית המערב גרמנית שהעניקה לו הזדמנות לשקם מקצת עסקי משפחתו, גם כשהמשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה עיקל את רכושה של המשפחה.

האמביציה חסרת הגבולות של קוונט להרחיב את נכסיו הייתה אחת הסיבות העיקריות לכך שנהפך לשחקן פעיל בתקופה הנאצית. הוא התחיל בהרחבת פעילותן של מחלקת האלקטרוניקה ומחלקת ייצור הנשק בעקבות ההכנות שעשה היטלר לקראת המלחמה. אחר כך ניצל את קיום האריזציה של הרכוש היהודי בגרמניה ובשטחים הכבושים ולבסוף ניצל קוונט את עבודת הכפייה של העובדים הזרים, של שבויי המלחמה ושל אסירי מחנות הריכוז, כשהוא מתעלם לחלוטין מצרכי היסוד שלהם. במידה מסוימת שילמו יורשיו פיצויים ואף הביעו חרטה.

מאמר ביקורת על ספרו של אלאן רוזן (Alan Rosen): The Wonder of Their Voices: The 1946 Holocaust Interviews of David Boder. New York, NY: Oxford University Press, 2010.

תקציר

הספר בוחן את פרויקט הראיונות של דיוויד בודר, פסיכולוג יליד רוסיה החי בארצות הברית, שנסע למחנות העקורים באירופה בקיץ 1946. במחנות האלו הקליט 130 ראיונות בתשע לשונות. זה היה הפרויקט הראשון שבו הוקלטו קולותיהם של הניצולים לאחר המלחמה. לאחר מכן שעתק בודר את הראיונות ותרגם אותם לשפה האנגלית, פרסם בהוצאה עצמית מבחר מהם וצירף מאגר של הסברים, שאותו כינה "אוטוביוגרפיות אקטואליות של עקורים".  בסיכום המאמר ג'יליוטי קובעת שספרו של אלן רוזן על פרויקט הראיונות של בודר הוא תרומה חשובה להיסטוריה של עדויות ניצולי השואה סמוך אחרי המלחמה.