אלפרד גוטוולט
אלפרד גוֹטוַולט ( 2015-1949) היה מומחה גדול להיסטוריה של מסילות ברזל, אך הדעת נותנת שהוא ייזכר בעיקר בזכות תרומתו העצומה לחקר תולדותיו של הרייכסבאן לפני מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. עבודתו התמקדה בעיקר באינטגרציה בין הנאציזם לרייכסבאן בשל התפקיד שמילא שירות הרכבות הגרמני הממלכתי במלחמה, ובייחוד בשואה. בארבעים וחמש השנים האחרונות כתב גוֹטוַולט, ערך והיה שותף לכתיבתם של למעלה מ-100 ספרים ומאמרים. בשנים 2014-1983 שימש אוצר בכיר במחלקת הרכבות של המוזאון הגרמני לטכנולוגיה בברלין. הוא ניהל את המחלקה במומחיות רבה ובמיומנות מרשימה עד לפרישתו לגמלאות ב-2014.
גוֹטוַולט נולד ב-4 באוקטובר 1949 בברלין ובעודו ילד קטן נדבק ב"נגיף הרכבות". רכבות ומסילות ברזל הילכו עליו קסם רב. אהבתו הגוברת לנושא הביאה אותו בסופו של דבר להיהפך מומחה למסילות ברזל והוא הקדיש את חייו להיבטים הטכניים, התרבותיים, הפוליטיים וההיסטוריים שלו. ואולם מצפונו ואישיותו עוררו אותו לעסוק גם בפן אחר של מערכת הרכבות הגרמנית, פן שהיה לנושא העיקרי והמרכזי של מכלול כתביו האדיר — נושא השואה. לפחות מחצית מפרסומיו של אלפרד גוֹטוַולט עסקו במישרין בשואה ובמלחמת העולם השנייה והמחצית האחרת — בשאלות טכניות הנוגעות לרכבות ולמסילות ברזל ככלל.
גוֹטוַולט התחיל את מסלולו האקדמי בלימודי משפטים, מדע המדינה והיסטוריה של העת החדשה באוניברסיטת פרנקפורט על מיין. אחר כך עבד זמן קצר כעורך דין, אבל עד מהרה שינה כיוון. בראשית שנות השמונים של המאה העשרים, עד 1985, שימש עורך מגזין הרכבות התחיל ב-1983 לשמש בתור אוצר במוזאון החדש אז, המוזאון לתחבורה ולטכנולוגיה הקרוי מ-1996 מוזאון הטכנולוגיה של ברלין. עד אוקטובר 2014 שימש גוֹטוַולט אוצר בכיר במחלקת הרכבות במוזאון; בתוקף תפקידו היה אחראי להכנתה ולהרכבתה של תצוגת קבע על מסילות ברזל המשתרעת על שטח של כ־-600 מ"ר תחת הכותרת "רכבות, קטרים ובני אדם". הוא גם דאג להעביר לברלין כמה מוצגים מן המוזאון לתחבורה לשעבר בהמבורג שהתאימו למוזאון הטכנולוגי.
גוֹטוַולט היה גאה במיוחד בתפקיד שמילא בתור אוצר בכיר בהבאתם של שני מוצגים יוצאי דופן למוזאון. ראשית, ככלות חיפוש ארוך הוא הצליח למצוא את קרון 11 האגדי "הנעלם" מן הרכבת המלכותית של הקייזר הגרמני וילהלם השני ולהעביר אותו למוזאון לצמיתות. המוצג השני היה קרון בקר מקורי ששימש את רכבות המוות בשטחי הגנרלגוברנמן בתקופת מלחמת העולם השנייה ונמצא באזור ורשה באמצע שנות השמונים. קרון הבקר הזה, אחד משלושה קרונות המוצגים במוזאונים ברחבי העולם (שני האחרים מצויים ביד ושם ובמוזאון לזכר השואה בארצות-הברית), לא עבר שחזור בכוונה תחילה, על-פי הוראותיו של גוֹטוַולט, כדי לשמר את האותנטיות שלו. כניסוחו, "רק הסרנו את האבק והצגנו אותו כמות שהוא".
ב־-1985 היה גוֹטוַולט מעורב בהכנת התערוכה "רכבת הזמן, זמן הרכבות" (“Zug der Zeit — Zeit der Züge”) בנירנברג, במלאות 150 שנים לשירות הרכבות הגרמני. ב־-2007 ניהל ואצר במוזאון לטכנולוגיה תערוכה ושמה "רכבות מיוחדות למוות" (“Sonderzüge in den Tod”). זאת הייתה התערוכה הראשונה שהוצגה בגרמניה והראתה את הזיקה של הרייכסבאן לנציונל־-סוציאליזם בקנה מידה גדול ואת מעורבות החברה בשואה.
בזמנו הפנוי מחובותיו במוזאון נעשה גוֹטוַולט היסטוריון רכבות והצטרף לחברה ההיסטורית של רכבות בגרמניה (DGEG — Deutsche Gesellschaft für Eisenbahngeschichte) מעט אחרי הקמתה. שנים אחדות שקד על עבודה לשם קבלת תואר דוקטור וב־-2010 קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה מן המכון הטכנולוגי היוקרתי של ברלין Technische Universität Berlin.
גוֹטוַולט היה היסטוריון ייחודי אף שלא היה אקדמאי מן הסוג הרגיל. לא היו לו מתחרים בידע העצום שלו בתולדות הרכבות בתקופת הרייך השלישי. רק אוֹיגֶן קרַיידלֶר (Eugen Kreidler) הראשון שכתב מונוגרפיה על רשת מסילות הברזל הגרמנית בתקופת מלחמת העולם השנייה, יכול היה להשתוות לו בגרמניה בהיקף ידיעותיו. בעולם דובר האנגלית אלפרד מיֶז'יֶווסקי (Alfred Mierzejewski) היה המתחרה הממשי היחיד שלו. ואולם בשעה שסגנונו של הלה אנליטי וביקורתי יותר היו ספריו של גוֹטוַולט ומאמריו אינפורמטיביים וכרונולוגיים יותר; הם גם היו עשירים במידע משלל מקורות, במידה רבה עקב הנגישות הייחודית שזכה לה כאוצר לאוספי תצלומים, מסמכים, תיקים ושרטוטים. 2 למרות האנגלית השוטפת שבפיו — אנגלית במבטא בריטי מובהק בעקבות שהותו בבריטניה בשנות השבעים — פרסם גוֹטוַולט רק בגרמנית וכתביו לא תורגמו משום ־מה מעולם.
ואף-על-פי-כן היה אלפרד גוֹטוַולט בעל ידע ומומחיות יחידים במינם בתולדותיהן של מסילות הברזל של אירופה כמו גם בהבנת ההיבטים הלוגיסטיים והטכנולוגיים של תפעול הרכבות ושל רשת מסילות הברזל הסבוכה באירופה בתקופת המלחמה. בדרך כלל אין אלה תחומים שההיסטוריונים של השואה בקיאים בהם ביותר. ואולם הבנת השיקולים הלוגיסטיים והשיטות של תכנון לוחות זמנים ומסלולים חיונית לחקירת המשלוחים ושל עקירת היהודים בעידן השואה.
בפרסומיו הרבים התמקד גוֹטוַולט בעיקר בחברת הרכבות הלאומית הגרמנית ובתקופת שלטון הנציונל־סוציאליזם בגרמניה. נוסף על ההתחקות אחר התפתחותה הטכנית של הרייכסבאן — ובייחוד צי הרכבות שלה כמו גם ההיסטוריה התרבותית שלה — סיפק גוֹטוַולט תובנות חיוניות באשר לתפקיד שמילאה במדיניות האנטי־יהודית. מחקרו חיוני להבנת האפליה נגד נוסעים יהודים ברייך כמו גם תרומת הרייכסבאן לרדיפת היהודים וסיועה בשילוחים שלהם משטחי הרייך וממדינות אירופה האחרות למחנות המוות בפולין.
עבודתו של גוֹטוַולט עוסקת לא רק בהשפעתה של עליית הנאצים לשלטון על "הסגל היהודי" ו"הנוסעים היהודים" ברייכסבאן, אלא גם מספקת תובנה מעמיקה באשר למבנה ולארגון של חברת הרכבות בשנות השלום של הרייך השלישי. 3 גוֹטוַולט מראה כי הדויטשה רייכסבאן, בניהולו של המנכ"ל יוליוס דוֹרפּמילר (Julius Dorpmüller), אימצה את המדיניות היהודית של הרייך השלישי מעט אחרי עלייתו של היטלר לשלטון, פיטרה עובדים יהודים והחרימה ספקים יהודים. מחקריו המקיפים מתארים את העובדות ההיסטוריות האלה באמצעות שימוש בשפע של ביוגרפיות והתעמקות מדוקדקת בפעולות אנטישמיות בתוך חברת הרכבות לפני 1 בספטמבר 1939. באלה אפשר לראות את שורשי האסון העתידי. גוֹטוַולט בחן את גורלם האישי של עובדי רכבות שנרדפו, כגון ארנסט סְפּירוֹ, בֶּנוֹ אורנשטיין ופאול לוי, כמו גם את ההיבטים המשפטיים, הלוגיסטיים והטכניים של השילוחים והגירושים. 4
כשנשאל פעם מדוע החליט להקדיש את מפעל חייו ומחקריו לנושא עגום כזה הוא נדרש למשפט אושוויץ הגדול הראשון שנערך בפרנקפורט באמצע שנות השישים ובו היה פריץ באואר (Fritz Bauer) התובע. בשנים מאוחרות יותר העיד כי כתלמיד תיכון בן 15 הושפע עמוקות מן המשפט הזה.
פרסומיו על הקמת רכבות המלחמה הגרמניות במלחמת העולם השנייה בניצוחו של שר החימוש אלברט שפר (Albert Speer) ושתי ביוגרפיות של שר התחבורה יוליוס דוֹרפּמילר הראו באופן נחרץ ומשכנע עד כמה עמוקה הייתה מעורבותו של משרד התחבורה ברדיפות היהודים במסגרת המנגנון של הרייך השלישי והשואה; הוא רק הציג את עצמו כמנגנון מנהלי טכני "א־פוליטי" לכאורה. 5 מבחינות רבות, זוהי תרומתו הגדולה ביותר של אלפרד גוֹטוַולט לחקר השואה.
הרעיון שחברת הרכבות ומשרד התחבורה היו רוויים בדוקטרינה האידאולוגית הנאצית עוד בשנות השלושים אינו משאיר ספק בנוגע לתפקיד שמילאו בחורבן יהדות אירופה. החלק הזה של עבודתו של גוֹטוַולט משתבץ היטב במחקר הגרמני הנרחב יותר שהחל מתגבש לקראת סוף שנות השמונים. חוקרים רבים חשפו את מעורבותם העמוקה של שלל מוסדות וארגונים לא אידאולוגיים לכאורה במפעל הנאצי וקעקעו בכך לחלוטין את הגישה שרווחה לפני כן והבחינה בין נאצים לגרמנים רגילים.
מקום מיוחד בעבודתו של גוֹטוַולט היה שמור לייצורן של רכבות מלחמה. במהדורה השלישית של ספרו Deutsche Kriegslokomotiven 1939–1945, שראתה אור ב-1983, קבע גוֹטוַולט שרבים מכלי התחבורה המתוארים נוצרו מתוך שימוש ניכר בעבודת כפייה ובכלל זה עבודת יהודים ושבויי מלחמה. 6
פרטיהם של מסעות הזוועה למחנות המוות ולגטאות מופיעים בספרי זיכרונות רבים ובעדויות שמסרו ניצולי שואה אחרי המלחמה. בעדויותיהם הם מספרים על התנאים הפיזיים האיומים בתוך הקרונות החתומים ועל החרדה והפחד הנורא. כך הפך קרון הרכבת לאחד מסמלי השואה. המקום המרכזי המיוחס כיום לתפקידן של רכבות השילוחים עומד בניגוד בולט לשוליותן היחסית בתקופה שמיד אחרי השואה. באותם ימים התקשר הרצח ההמוני של יהודי אירופה, במחקר האקדמי כמו גם בשיח העממי, עם מתקנים כגון תאי הגזים ומחנות המוות, רוצחים כגון היינריך הימלר וריינהרד היידריך וכן סוכנויות וארגונים רצחניים הקשורים בראש ובראשונה עם הס"ס (RSHA [המשרד הראשי לביטחון הרייך], האיינזצגרופן וכיוצא באלה).
תשומת לב פחותה הוקדשה לפקידים הרגילים לכאורה והאלמונים בדרך כלל שישבו מאחורי שולחנות במשרדיה של חברת הרכבות הלאומית הגרמנית ועסקו במשימות משמימות כמו הכנת לוחות זמנים ליציאה והגעה של רכבות השילוחים והקצאת קטרים וקרונות למטרה הזאת. באופן דומה התעלמו גם מן התפקיד שמילאו נהגי הרכבות ועובדי התחזוקה של הרייכסבאן ושל חברות רכבות אחרות באירופה.
במחקרו המונומנטלי חורבן יהודי אירופה 7 מיפה חוקר השואה ראול הילברג בשיטתיות את המבנה המורכב של הרייכסבאן ושל חברות רכבות אירופיות אחרות שפעלו בפיקוחה ובשליטתה. מחקרו של הילברג מסביר כיצד שיתפו חברות התחבורה האלה פעולה עם המנגנון הביורוקרטי שיישם את הפתרון הסופי.
מבחינות רבות המשיכו כתביו של אלפרד גוֹטוַולט, ובייחוד הספר שכתב במשותף עם דיאנה שולה Die Judendeportationen aus dem Deutschen Reich, 1941-1945,8 את מחקרו של הילברג בשחזור ההליך המעשי של שילוחי היהודים –מכל עיר ועיר בתחומי הרייך הגרמני הגדול (גרמניה, אוסטריה והפרוטקטורט של בוהמיה ומורוויה). ואכן הספר משמש אמת מידה לכרונולוגיה בסיסית של גירושי היהודים מן הרייך הגרמני הגדול בשנים 1945-1941. העבודה הדקדקנית מספקת סקירה כוללת של השילוחים מן הרייך השלישי ושל תפקידה של חברת הרכבות רייכסבאן בתהליך הזה, מרכיב שנעדר לפני כן מן ההיסטוריוגרפיה של השואה ושל מלחמת העולם השנייה.
התוצאה היא ספר יעץ יחיד במינו המוסיף מידע רב ונתונים רבים על התחבורה בכלל. 9 מסלולי הרכבות מתוארים בפרוטרוט ובכלל זה מסלולי הרכבות הריקות ששבו לאחר שפרקו את "נוסעיהן".
גוֹטוַולט השתמש במגוון מקורות. כפי שכבר ציין ראול הילברג, 10 המסמכים הרלוונטיים של RSHA וכן של משרד התחבורה של הרייך מועטים למדי ומקוטעים באופיים. 11 המחסור בתיעוד ארכיוני משתי סוכנויות הממשל הללו, שהיו אחראיות במישרין לביצוע הובלת היהודים, מעמיד מכשול ניכר בפני מחקרים בנושא.
ואולם חרף הקשיים האלה הצליח גוֹטוַולט לשחזר את תהליך השילוחים בגרמניה באמצעות שימוש במגוון מקורות חלופיים. בין אלה היו מסמכים ששרדו ממטות הגסטפו בדיסלדורף (Düsseldorf) ובווירצבורג (Würzburg) , מסמכים ששימשו ראיות בחקירות ובמשפטים אחרי המלחמה, למשל משפט 12, אייכמן וההליך המשפטי נגד אלברט גַנצֶנמילר (Albert Ganzenmüller) שהיה תת-שר ממונה על הרייכסבאן. נוסף על כך הסתמך גוֹטוַולט על מגוון מחקרים שפרסמו לפניו היסטוריונים אחרים על השילוחים מגרמניה ומצ'כוסלובקיה. 13 מפעלי זיכרון מחוזיים ומקומיים שראו אור בגרמניה ומנו את שמות המגורשים ותאריכי השילוחים תרמו אף הם למחקרו. 14
בניגוד למחקרים ולמפעלי זיכרון אחרים שהתמקדו בעיקר בזיהוי המגורשים בשילוחים, 15 הדגישו מחקריו של גוֹטוַולט והמתודולוגיה שלו את האירוע עצמו — הטרנספורט. הוא שחזר את מסלוליהן של רכבות השילוחים, זיהה לשם כך את נקודות המוצא המדויקות ותחנות הרכבת ששימשו למטרה הזאת ואת מיקומם של מחנות האיסוף (Sammellager) שבהם כונסו היהודים ונעצרו לפני שילוחם. הספר מספק מידע ומקורות למחקרים נוספים על השלבים האחרונים של יהדות גרמניה בתקופת השואה.
תרומה מתודולוגית חשובה נוספת נוגעת להגדרת הטרנספורט. גוֹטוַולט ייחס את המונח "טרנספורט" 16 לא רק לשילוחי יהודים בקנה מידה גדול כמקובל, אלא גם לקבוצות קטנות יחסית שלא מנו לעתים אלא כמה בני אדם 17 וכונו בפי הרשויות הנאציות Einzeltransporte (טרנספורטים אישיים) ההגדרה הזאת מרחיבה את היקף הטרנספורטים ומספקת תמונה שלמה יותר של תהליך השילוחים בגרמניה.
הספר מחולק כרונולוגית, על־פי גלים מובחנים של שילוחים וגירושי יהודים מגרמניה הנאצית. גוֹטוַולט טען שהשיטה של שילוחי יהודים המוניים התפתחה ברייך עוד לפני שהתבצעו שילוחים ממדינות אחרות באירופה. 18 הוא בחן את התקופה שראשיתה בגירוש היהודים הפולנים מגרמניה באוקטובר 1938 והמשכה בתכניות הראשונות ליישוב מחדש, כגון השילוחים מווינה ומאוסטרווה (Ostrava) לניסקו (Nisko) באוקטובר 1939. אחר כך תיאר את השילוחים ההמוניים של יהודי גרמניה לגטאות, אתרי הריגה ומחנות מוות במזרח אירופה (לודז', ריגה, מינסק, קובנה ואושוויץ-בירקנאו), החל בסתיו 1941, כמו גם את הטרנספורטים מגרמניה ומאוסטריה לטרזיֶנשטט מיוני 1942 ואילך.
ספר נוסף שכתב גוֹטוַולט עם דיאנה שולֶה על המדיניות היהודית של משרד התחבורה ושמו Juden ist die Benutzung von Speisewagen untersagt, מגלה שעוד לפני מלחמת העולם השנייה השלימו עובדי המשרד ברצון עם פיטוריהם של עמיתיהם היהודים, יזמו חרם על יהודים, הסכימו הפקעת רישיונות נהיגה ואישרו איסורים על נסיעות אישיות של יהודים. 19 לעומת זאת, ובניגוד חד, עסק גוֹטוַולט בספרו Eisenbahner gegen Hitler בפעולות רזיסטנס והתנגדות מצד עובדי רכבות גרמנים בתקופת השואה. בכך הוא מעלה סוגיה שלא נידונה כמעט במחקר ההיסטורי לפניו.
בשעה שהילברג, וכמעט 25 שנה אחריו מיֶז'יֶווסקי, עסקו במדיניות העסקית של הרייכסבאן ובפעולותיהם של הדרגים הגבוהים בחברה היה גוֹטוַולט היחיד שבחן את חיי העובדים מן השורה. 20 בהמשך התמסר בלהט לתיעוד הביוגרפיות של עובדי הרכבת ומהנדסי הרכבות ופרסם בנושא מאמרים רבים בכתבי עת ובספרים. הוא גם עסק בפקידים בכירים ובמומחים טכניים של הרייכסבאן, כגון אבי "הקטר הסטנדרטי" (Unit Locomotives), ריכרד פאול וגנר (Richard Paul Wagner).21
גוֹטוַולט שימש גם יועץ לפרויקט המחקר של יד ושם בנושא השילוחים ("מסילות אל האבדון"). מ-2008 עוסק המכון הבין־לאומי לחקר השואה ביד ושם במחקר מקיף בניסיון לתעד ולשחזר את כל שילוחי היהודים בתקופת השואה. הפרויקט מתבצע בקנה מידה יבשתי: כל אתרי המוצא באזורי הכיבוש הנאצי באירופה ובמזרח התיכון כלולים בו. במאגר הנתונים כבר תועדו שילוחים מן הרייך הגרמני הגדול, מצרפת, מהולנד, מבלגיה ומיוון. בסופו של דבר יתעד הפרויקט את רוב השילוחים מן המדינות שכבשו הנאצים ובכך ימחיש את פריסתו הגאוגרפית של הפתרון הסופי.
מאגר הנתונים מסתמך, בין השאר בהשפעת המתודולוגיה שיישם גוֹטוַולט, על מגוון של מקורות ארכיוניים ובכללם תיעוד נאצי, חומרים משפטיים שנאספו אחרי המלחמה וכן עדויות ניצולים. מגוון המקורות מאפשר לשחזר את השילוחים ומספק ראייה כוללת של האירועים. השימוש בעדויות וביומנים של המגורשים תורם מידע חיוני בנוגע לתהליך השילוח והנסיעה עצמו (תיאורים של מחנות איסוף, מסלולים, תחנות). אך אולי חשוב אף מזה הדיווחים האישיים האלה שופכים אור על היבט שלא יימצא בתיעוד הרשמי של שירותי הביטחון הנאציים או של חברות הרכבות — התנסותם של הקרבנות שנעקרו מבתיהם בכוח הזרוע ונסגרו אין אונים בקרונות חתומים, לעתים למשך ימים רצופים, בדרך אל מותם. מאגר הנתונים מציג מידע לוגיסטי על כל טרנספורט ובתוך כך אומדן של מספר המגורשים, שמותיהן של תחנות הרכבת, שחזור מסלולי הנסיעה של רכבות השילוחים, מועדי היציאה וההגעה, היעדים וזהות המבַצעים והארגונים שהיו מעורבים בהוצאתם של השילוחים לפועל. 22
אלפרד גוֹטוַולט ייעץ בנדיבותו לצוות הפרויקט במגוון נושאים, רובם טכניים, שכללו הסברים מעמיקים על אופן פעולתם ותחזוקתם של קטרים ורכבות, משך נסיעות הרכבת, תהליך קביעת לוחות הזמנים, הקצאת קרונות בזמן מלחמת העולם השנייה, שיטות כִּרטוס ותכנון מסלולים. גוֹטוַולט היהגם חבר מייסד וישב בחבר הנאמנים של מוזאון הרכבות של בּוֹכוּם (Bochum) בצפון הריין-וסטפליה. הוא גילה אהדה רבה במגעיו עם קרבנות הנאציזם והטיל את כובד משקלו כדי לוודא שמסילת “Gleis 17” ההיסטורית בתחנת ברלין-גרינוולד תהיה לאנדרטה ולאתר זיכרון לאומי.
חצי שנה בלבד אחרי שפרש לגמלאות מת אלפרד גוֹטוַולט במפתיע, ב־-16 באוגוסט 2015; הוא היה רק בן 65. עבודתו קבעה אמות מידה חדשות למחקר ומן הבחינה הזאת הוא היה חלוץ בתחום התמחותו. ההרצאות הרבות והבלתי נשכחות שנשא במשך השנים בגרמניה ובסיורים ברחבי עולם, במוסדות בין־ לאומיים כגון יד ושם, המוזאון לזכר השואה של ארצות־הברית בוושינגטון, וילה ונזה בברלין וביפן הבטיחו תמיד אולמות מלאים מפה לפה. מי שזכה להאזין להן ינצור בוודאי את אישיותו ואת כישרונו הרטורי המבריק. הוא ידע להציג סוגיה מורכבת ורצינית בשפה פשוטה ובהירה, אבל ידע גם לספר בדיחה כהלכה והיה בעל חוש הומור יוצא מן הכלל. בגלל כל אלה היה למרצה מבוקש מאוד.
גוֹטוַולט השתתף בכמה סדנאות במכון הבין-לאומי לחקר השואה ביד ושם והפגין בהן את הידע הרב שלו ואת רצונו הכן לסייע לעמיתים ולחוקרים צעירים. באחרונה נשא דברים על "יוליוס דוֹרפּמילר — הינדנבורג של חברת הרכבות הגרמנית ושר התחבורה השני של היטלר" בסדנת החוקרים הבין־-לאומית של יד ושם בנושא השילוחים ("Transport": The Deportation of the Jews During the Nazi Period), ביולי 2014, והרצה על תכנית השילוחים של היידריך בפולין הכבושה ("ארגון רכבות וניהול תחבורת המונים בתקופת Nahplan 1 של היידריך ב־-1939 בפולין לשעבר") בסדנת החוקרים הבין-לאומית שהתקיימה ביוני 2015 בנושא החודשים הראשונים לכיבוש הגרמני בפולין.
עבודתו של גוֹטוַולט שפכה אור על הצעדים המעשיים שנדרשו לביצועם של השילוחים המהירים וההמוניים של יהודי גרמניה בתקופת השואה. הוא גם הותיר מורשת רבת ערך והשפעה בתחום ההיסטוריה של הרכבות ושל הרייכסבאן. הכמות האדירה של מחקריו תוסיף לשמש משאב מרכזי למחקרים עתידיים שיעסקו בשואה, בגרמניה הנאצית ובייחוד ברייכסבאן.
